סבתא לא בשמיים ולא נחה: איך מסבירים לילד צעיר על מוות?

הוא כל כך צעיר ואפילו אתם לא מצליחים לעכל, אז איך הפצפון הזה יכול להבין שהסבא האהוב שלו לא ישוב יותר?

אסף שלי עם סבא חיים ז”ל

סבתא נפטרה- המשימה היא להסביר את זה לילד הצעיר שלי. איך מסבירים מצב כל כך מורכב רגשית ובכלל, לילד צעיר? לפעמים היינו מקווים שלא נצטרך להתמודד בעצמנו עם צערו של העולם ואם לנו ההורים קשה, איך אפשר להקל ולהסביר לילד קטן?

הפחד הזה מוביל אותנו הרבה פעמים למצב שבו אנחנו בוחרים להסתיר מהילד שלנו מידע שנדמה לנו שלא יצליח לעכל  או לחלופין  כזה שאנחנו חוששים לגעת בו. לפעמים זה מרגיש לנו כמו חבית חומר נפץ שאם נמשוך בחוט הלא מתאים, הכל יתפוצץ. ואז מה? נצטרך להתמודד עם כל מה שמביא איתו המוות של סבתא וגם עם ילד עצוב או כועס שאין לנו באמת איך לעזור לו, זה מצב מאוד מפחיד ומלחיץ.

אבל אופציית ההסתרה היא לא באה בחשבון. ילד שמסתירים ממנו, מצליח להבין ש״משהו״ קורה, גם אם הוא לא מבין בדיוק מה זה ה״משהו״ הזה. ויום אחד הוא יגלה שהסתרנו ממנו – מלבד הפגיעה באמון, הוא עלול לאמץ הסתרה כדרך תקשורתית. ואנחנו? אנחנו מעדיפים שהילד שלנו ידע שהוא יכול לדבר איתנו על הכל ולכן כדאי שנהיה מודל לחיקוי לכך שבבית שלנו מדברים על הכל ולא מסתירים.

 בחרתם לספר, איך עושים את זה? מה אומרים? הנה המלצות שגובשו בהתייעצות עם רותי בשן, פסיכותרפיסטית, מטפלת באמנות ומומחית בתהליכי אבל ואובדן.

שימו לב: הטור הזה מציע הנחיה לילדים צעירים. את ההתאמות לילדים גדולים יותר ניתן לעשות על פי השלבים שאציע בהמשך הבלוג ובהתאם ליכולת ההבנה של הילד הפרטי שלכם. אתם מכירים אותו הכי טוב.

אז איך משתפים ילד צעיר (עד גיל 6) במוות של סבא או סבתא?

מוות ופרידה מאדם קרוב אלינו, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. לא גיליתי לכם את אמריקה וגם לא את העובדה שמדובר בנושא כאוב וטעון, עבורנו המבוגרים. אנחנו מבינים את ההשלכות  ואת מכלול המשמעויות, וזאת בשונה מילדים צעירים.

לפני שאתן את הצעותיי מה כדאי לא לומר ומה דווקא מומלץ לומר, כדאי שתדעו שכשמסבירים מוות לילדים צעירים, חשוב לזכור שהם מבינים את העולם באופן קונקרטי ומוחשי. הם מתייחסים לדרך שבה אתם מתנסחים באופן הפשוט ביותר, הם לא מבינים מטאפורות, הם כן מבינים כל דבר שהם מסוגלים לתפוס באחד מהחושים שלהם.

ואם אתם קוראים את הטור הזה, וכבר חוויתם אובדן וסיפרתם עליו בדרךו אחרת, אל תהיו עצובים. אתם לא אמורים לדעת מה לומר ואתם תמיד יכולים לתקן. תמיד אפשר להסביר שעשיתם טעות ושאתם צריכים לספר משהו שלדעתכם בעבר לא הסברתם כל כך טוב. אך זה רק אם אתם מתחברים לדרכי הפעולה שאציע בבלוג זה.

מה לא אומרים לילד ולמה?

1. סבתא עלתה לשמים

ילדים צעירים מבינים את העולם בצורה מוחשית, שזה אומר שמבחינתו הבית של סבתא, הגוף של סבתא, עברו מהבית המוכר שלה, אל השמים ובין העננים. ומכיוון שזה מה שהילד מסוגל לתפוס הוא יצפה  לראות את סבתא בשמים. הוא מסוגל להבין שהוא גר בבית שנמצא בחולון וסבתא גרה בבית שנמצא בשמים. הוא עלול לפתח חששות שמטוס שטס בשמים יפגע בבית של סבתא או שהגשם שירד ירטיב את הבית שלה.

2. סבתא תשגיח עליך וגם תראה אותך ממקום אחר

עבור ילד צעיר, האפשרות שסבתא רואה אותו עלולה לגרום לו תחושה לא נוחה ולאו דווקא דווקא להציע נחמה. מבחינתו הוא מבין באופן קונקרטי שסבתא רואה אותו כל הזמן – גם במצבים שבהם היה מעדיף שהיא לא תראה אותו, למשל, כשהוא בשירותים או כשהוא מחטט באף. עבורו אין במשפט הזה נחמה אלא חוסר פרטיות וחוסר בטחון.

3. סבתא ישנה או נחה

בשום אופן לא להגיד שהיא ישנה / נחה. הילד עלול לפתח חשש שבכל פעם שהוא הולך לישון הוא ימות או שבכל פעם שאנחנו הולכים לישון אנחנו עלולים למות. הבנה קונקרטית, זוכרים? זה מאוד חשוב לגבי ההחלטה אם לתת לילד להשתתף בהלוויה, אני ממליצה להימנע מכך בגיל הצעיר ולפחות עד גיל 14-13 שבו אפשר לעבד את החוויה המורכבת הזו.

יובל וסבא דוד רוזנטל ז״ל (צילום: מתוך אלבום פרטי)

מה כן להגיד, ואיך:

1. להדגיש את ה”מאוד”

כדאי לספר שסבתא היתה מאוד מאוד מאוד חולה. ומאוד מאוד מאוד זקנה. חשוב להדגיש את המאוד, כדי שלא בכל פעם שאתם תהיו חולים או הוא יהיה חולה, הילד יחשוב שמי שחולה מת. לכן, חשוב להדגיש “מאוד מאוד”.

2. סבתא מתה

זה אומר שלא נוכל לראות או לגעת בה יותר. נוכל רק לחשוב עליה בלב שלנו ולהזכר בזכרונות שלנו יחד.

3. מתגעגעים

הסבירו לו שכאשר מישהו מת, אתם עצובים מאוד כי תתגעגעו אליו. בשלב הזה, אם עולות בכם דמעות, הרשו לעצמכם לבכות, אמרו לו שזה בסדר להיות עצובים וזה בסדר לבכות כשעצובים. ואם הוא ישאל אם מעכשיו תהיו רק עצובים, אתם יכולים לענות שזה בסדר גם לצחוק, שסבתא אהבה שצחקנו ושהיינו שמחים, והיא בטח הייתה שמחה לדעת כי למרות  שאנחנו עצובים, לא שכחנו איך לשמוח.

חשוב מאוד לדבר על עצב ושמחה השזורים זה בזה וכדאי להבין שילדים קטנים לא חווים אֶבֵל כמו מבוגרים: הצינור הרגשי שלהם פתוח לגמרי ומאפשר להם כלמיני  סוגים של רגשות, משמחים ומכאיבים. הם יכולים לבכות רגע אחד ומיד אחר כך ללכת להמשיך לשחק, אז תנו להם לגיטימציה לחוות את כל קשת הרגשות במרחק של דקות זה מזה. הדואליות הרגשית הזו לגיטימית ואפילו בריאה להם.

4. שבעה

ספרו לו והכינו אותו לקראת מה הולך לקרות בשבוע הקרוב, את כל ה״מינהלות״ הצפויות. הכנה של הילד, הטרמה (מלשון טרם) – הכנה טרום מה שעתיד להתרחש. למשל, שהולכים להיות בבית המון אנשים או לחלופין שאתם תהיו בבית אחר.

 הסבירו שהבייביסיטר תשמור עליו השבוע, בזמן שאתם תהיו הרבה עם האחים והאחיות שלכם, כדי שתוכלו לזכור את סבתא ולאפשר לעוד אנשים לבוא ולהזכר ולהצטער איתכם יחד.

כך תענו על שאלותיו:

 הסברתם למיטב יכולתכם, אבל לילדים שלכם יש המון שאלות נוספות לשאול. כדאי שתהיו מוכנים לענות על שאלה מורכבת בצורה פשוטה. הנה כמה שאלות אפשריות:

1. גם אתם, אמא ואבא, תמותו?

תשובה אפשרית – כולם מתים בסוף, אבל עוד המון המון המון המון זמן, כשנהיה מאוד מאוד מאוד זקנים.

2. אתם תהיו עצובים כל הזמן, אמא ואבא?

אנחנו עצובים עכשיו כי נתגעגע לסבתא, אבל זה בסדר להרגיש עצובים. זו הדרך של הלב שלנו לספר לנו כמה אנחנו אוהבים את סבתא וכמה היה לנו כיף איתה. ולמרות שלא נראה את סבתא יותר, הלב שלנו שומר את כל הדברים והכיף שעשינו איתה ותמיד תמיד תמיד נוכל להיזכר בזה. אפשר  להציע להם להכין ספר זיכרונות עם תמונות וציורים, להקדיש לסבתא ולעיין בתמונות בכל פעם שירגישו געגועים.

3. אבל איפה סבתא? למה אני לא יכול לראות אותה?

קחו בחשבון שילד צעיר לא תמיד מבין מיד או בפעם הראשונה שתסבירו. סביר להניח שהוא ישאל את השאלה הזו עוד חודשים ארוכים וזה בסדר. אתם תמשיכי להסביר שסבתא מתה ולא נוכל לראות אותה יותר ולשמור על אורח רוח וסבלנות.

4. אבל מה זה מתה?

הנה דוגמא להסבר מוחשי : זה אומר שהלב של סבתא הפסיק לפעום, והגוף שלה נכבה. בגיל צעיר ילדים מבינים שדברים נכבים או שנגמרו הבטריות וככה צריך להסביר להם את המוות של סבתא, באמצעי שהם מבינים באופן מוחשי כיצד הוא פועל. אפשר להסביר שאצל בני אדם, אי אפשר להחליף את הבטריות (שהן בעצם הלב) של סבתא, למרות שמאוד היינו רוצים. כשמדברים עם ילדים צעירים כדאי להשתמש בהסבר הזה כי הוא מחבר אותם לדוגמאות מהחיים שהם כבר חוו. הם מבינים שצעצוע נשבר או כשנגמרו הבטריות.

 אני מקווה שתצליחו לענות על השאלות בטבעיות וברוגע. מותר לכם לבכות ומותר וטבעי שתהיו  עצובים. רק חשוב שתסבירו שזה כי אתם מתגעגעים מאוד. אם הילדים ממשיכים לשאול מתי סבתא תחזור… התשובה למתי היא תחזור חייבת להיות מאוד ברורה. “היא לא תחזור, מותק שלי,  היא מתה. אל תתנו תשובות שפתוחות לפרשנות,  היא לא הלכה. היא פשוט איננה יותר. היא הייתה מאוד מאוד חולה, ומאוד מאוד זקנה, והגוף שלה נכבה. אנחנו לא נראה אותה יותר”.

 שתפו שזה מאוד עצוב לכם. עודדו את הילד לומר איך הוא מרגיש, כדי לאפשר לו להביע רגשות  ושאלו אותו מה לדעתו יכול לעזור לנו להרגיש יותר טוב, כדי לאפשר לו להציע רעיונות.

 מוות הוא חלק מהחיים, ולכן כל שנותר לי הוא לאחל לכם שתדעו רק צער בעתו.