הילד שלך מרביץ? זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות!

יש הרבה הורים שמקבלים דיווח מהגננת על כך שהילד הרביץ בגן,
יש הרבה הורים שהיו עדים לאלימות במריבות בין אחים,
ויש לא מעט הורים שחווים אלימות פיזית מצד הילדים שלהם.

האמת היא שאני כאמא חוויתי את שלושתם.

אני יודעת כמה התסכול גובר מפעם לפעם שאנחנו מבינים שההתנהגות הזו לא נעלמת.
אני מכירה את תחושת חוסר האונים והפחד שהילד יגדל להיות אלים.
את תחושת חוסר השליטה שאין לנו מושג מה לעשות עם זה ואיך לעצור את ההתנהגות הזו.
ואם את מכירה את התחושות האלו מקרוב, הפוסט הזה הוא במיוחד בשבילך!

לפני הכל חשוב רגע שנבין, למה ילדים מרביצים?

• כי ילדים אומרים בהתנהגות את מה שהם עדיין לא מצליחים לומר לנו במילים.
• ילד שמרביץ זה ילד שלא מרגיש טוב, ילד במצוקה רגשית שזקוק לעזרה מאתנו.
• ילד מרביץ כי הוא עדיין לא יודע איך לווסת את עצמו או מה הוא יכול לעשות במקום על מנת להרגיע את הכעס שלו.
• ילד מרביץ כי יש לו צורך שלא קיבל מענה למשל, תשומת לב חיובית.
• ילד מרביץ כי הוא מרגיש רגשות מכאיבים כמו: קנאה, תסכול, כעס… ובגוף שלו נוצר כמו “כדור אש”
  שהוא חייב לפרוק אותו ולכן זה יוצא באלימות, בדרך כלל בידיים.
• ילד שמרביץ להורה לפעמים זה יכול להיות ממקום של שליטה. אם ההורה מפעיל הרבה כוח או שליטה על הילד,
  זה מעלה בילד תחושות קשות והוא נאלץ להפעיל כוח בחזרה בשביל להרגיש בטוח.

אז מה עושים?

נחלק את זה למה עושים בזמן אמת.

מה עושים אחרי הסיטואציה

ומה נעשה בשביל למנוע את ההתנהגות הזו בפעם הבאה.

בזמן אמת יש משמעות גדולה לתגובה שלנו.

אלימות פיזית (וגם מילולית) מקפיצה אותנו ההורים – תאכל’ס זה מהווה לנו איום, זה מסוכן,
זה מפחיד אותנו לחשוב שאם עכשיו הוא מרביץ מה יהיה עוד כמה שנים…
ואנחנו רוצים לנטרל את התופעה הזו שנקראת אלימות.

ובגלל שזה מהווה לנו איום אנחנו מגיבים מתוך הרגש שזה מעלה בנו, התסכול והכעס שלנו.
ואז הדבר הראשון שהוא שומע מאתנו (בכעס) זו השאלה “למה?” “אבל למה ככה?”

באופן כללי “למה?” זו שאלה פחות טובה. הילד לא יודע להגיד תמיד למה הוא מרביץ.

וגם אם הוא יודע, השאלה הזו לא מקדמת אותנו, לא נותנת לו מענה לצורך ולא מלמדת התנהגות נכונה.
עכשיו שאנחנו מבינים שילד שמרביץ הוא ילד שזקוק לעזרה, ילד שקשה לו, שלא מרגיש טוב…
הדבר הראשון שאנחנו ההורים צריכים לעשות זה לעכב את התגובה הרגשית שלנו בסיטואציה.
מה שנקרא להפריד רגש מההתנהגות שלנו.

ומה שיעזור לנו לעשות את זה בפועל זה לשאול את עצמנו:
“מה הילד שלי מרגיש עכשיו?”  “מה הוא חווה?” “מה אני רוצה ללמד אותו?”

השאלות האלו יעזרו לנו להגיב ממקום נכון ולא אימפולסיבי.
וזה מביא אותנו לשלב הבא – שלב האמפתיה.

כי עכשיו שאנחנו מבינים מה הוא חווה הרבה יותר קל לנו להתחבר אליו.
נרד לגובה עיניים בלי כעס, באסרטיביות.

ונאמר מנטרה (בעקביות): “בבית שלנו לא פוגעים לא בך, לא באחר ולא בסביבה”.
ומיד לאחר מכן נותנת מענה לצורך, לרגש:

”אני רואה שאתה ממש כועס עכשיו….”

או

“אני רואה שממש קשה לך עכשיו… אתה רוצה להגיד לי משהו?”

ולפעמים אחרי המנטרה הזו, אני רק אחבק ואגיד “אני כאן איתך! ותכף זה יעבור”.

זה מאוד תלוי בסיטואציה.

אנחנו לא מחנכים בזמן הסיטואציה כי זה לא אפשרי כל כך.
הילד מוצף רגשית ולא פנוי להקשבה – זה יחכה לזמן ששנינו נהיה רגועים ופנויים לשיחה כזו.

נקודה חשובה – אם המריבה היא בין אחים, לא ניקח צד!

 אחרי הסיטואציה נקיים עם הילד “שיחת אימון” להתנהגות נכונה.
נשב ברוגע במיטה או אפילו תוך כדי מקלחת (זה עובד מעולה).

“יונתן, אתה יודע היום שמתי לב שמאוד מאוד כעסת והרבצת לי… (בהתאם לסיטואציה)

אני יודעת שאתה יודע שאנחנו לא מרביצים. למה אנחנו לא מרביצים?” (מחכה לתשובה)

“אתה צודק, כי זה פוגע בצד השני.

בוא נחשוב יחד מה אתה יכול לעשות במקום להרביץ?”

אם הוא עונה פתרונות כלשהם– מעולה! כל פתרון מתקבל בברכה.

אם הוא עונה “לא יודע” – “אתה רוצה שאני אעזור לך? דווקא יש לי רעיון טוב.”

אם הוא עונה “לא” – אני אגיד “אז אנחנו בבעיה כי הכלל הוא שאנחנו לא פוגעים באחר. וכרגע אתה עובר על הכלל
ואנחנו חייבים לחשוב יחד על פתרון שיעזור לך לא לעבור על הכלל שלנו.”

אם הוא עונה “כן” – אני אגיד את הדרך שאני רוצה שיפעל בה בפעם הבאה במקום להרביץ.

ואוסיף לזה משחק תפקידים קצר להטמעה (סימולציה).

ועכשיו לחלק החשוב באמת.

מה עלינו לעשות בשביל למנוע ולהפחית את האלימות.

• אחד הכלים הטובים למניעה הוא – חוג אמא.

הילדים שלנו זקוקים להקשבה שלנו, למרחב הבטוח והמכיל שלנו, לתשומת הלב שלנו.
בדגש על תשומת לב חיובית.

חוג אמא ממלא את מיכל תשומת הלב שהם מבקשים מאיתנו בהתנהגויות שלהם.
חוג אמא מעבר לזה שהוא בונה את מערכת היחסים עם הילדים שלנו, הוא גם מונע המון התנהגויות מפריעות.
הזמן הזה יחד מרפא, מרפא את הנפש של הילד.
ושהילד מרגיש טוב, הוא מתנהג טוב!

• להכניס שיח רגשי – שיום רגשי, לימוד אסטרטגיות שעוזרות בשעה שרגש מכאיב משתלט עלינו.
  נלמד את הילד להכיר את הרגשות, לתת להם שם ונלמד אותו דרכי תגובה אחרות, ודרכים שיעזרו לו להרגע.

שיח רגשי עוזר לילד לנהל נכון את התגובות שלו. אגב, גם לנו המבוגרים זה הכרחי.

• תצפית – תצפית עוזרת לנו לראות מתי הילד שלנו מגיב בצורה אלימה, מה “מפעיל” אותו.

ומשם לזהות ולהבין את הצורך שלו ולתת לו מענה עוד לפני שהתנהג את הצורך שלא נענה בצורה אלימה.
וכך להפחית את ההתנהגויות המפריעות.

• תשומת לב חיובית.

מה שאנחנו משקיעים בו אנרגיה גדל, ומה שלא… לא יגדל.

ולכן, יש לשים לב כמה תשומת לב שלילית הילד מקבל – גם כשהוא לא מרביץ.
תשומת לב שלילית זה ביקורת, צעקות, האשמות, הערות, איומים…
ברגע שנפחית את כל אלו, ונתחיל להעניק לילד תשומת לב חיובית – עידוד נכון ואפקטיבי, לשים לב לדברים הטובים
שהוא עושה במהלך היום (גם הקטנים ביותר), לתת מגע חם ואוהב, מילות אהבה, מחוות נעימות מאתנו…

הרי ילד צעיר איננו מבין את הבדל בין תשומת לב חיובית לתשומת לב שלילית.
האחריות שלנו היא להעניק את תשומת הלב החיובית ולא השלילית במקביל ללמידת התנהגות נכונה.
כשנשקיע בזה את האנרגיה שלנו – אנחנו נראה יותר מההתנהגויות הללו,
הוא יקבל מענה לצורך בתשומת לב – חיובית, והוא ירגיש טוב וכך גם יתנהג טוב.

הדבר הכי חשוב הוא שנהיה בביטחון הורי מול ההתנהגויות האלו ונגיב ממקום אסרטיבי, בטוח ובאופן עקבי.

אין ספק שזה ממש לא נעים שאנחנו לקבל דיווח מהגננת או מהמורה על כך שהילד שלנו הרביץ לילד אחר,
בטח שזה מפחיד אותנו שהילד מרביץ לאח שלו וזה כואב מאוד שהילד מרביץ לנו.

הילדים שלנו סופגים המון התנהגויות מהסביבה שלהם, אבל המשבצת של למידת התנהגות נכונה היא באחריותנו.
זה בידיים שלנו לעזור לילדים שלנו לצאת מהמצוקה הרגשית הזו ולעזור להם להתנהג נכון.
זה בידיים שלנו לאמן אותם לאסטרטגיות שיעזרו להם בחיים.

מקווה שהפוסט הועיל לך, אני כאן לכל שאלה שיש לך.
חלי סבג, מומחית לחיזוק הקשר עם הילד הרגיש שלך.