כי כשאנחנו בנות 10, מלחמות זה דבר גדול עלינו, אבל חרם? חרם זה דבר מפחיד ממש… והחברה שלי מספרת לי את הסוף הטוב של הסיפור

היא לא בשמיים ולא נחה: איך מסבירים לילד קטן על מוות? הוא כל כך קטן ואפילו אתם לא מצליחים לעכל, אז איך הפצפון הזה יכול

רוצים שילדיכם יהיו אמפתיים? קודם כל, לִמדו להיות כאלה בעצמכם! כשהילד שלכם עצוב או כועס- האם אתם רק רוצים להעביר לו את הכאב או באמת

החופש הגדול- סיוט או הזדמנות? אתם עומדים בפני תשעה שבועות של חופש גדול וממש בא לכם שהכל יזרום בצורה חופשית מעצמו. אם זה המצב אז

מה את מתלהבת? אני? כן! את בת 40 כבר! תרגעי ! זה לא מתאים! מה לא מתאים? להתלהב ככה! איזה מכווץ בטן זה שמישהו מרגיע

סלחתי לה. זה לקח לי זמן והרבה רגעים של נפש מיוסרת. היא היתה החברה הכי הכי שלי. הכי קרובה, מבינה ואכפתית. נכנסה אל חיי בגיל

בגלל שהייתי החברה הראשונה ב"חברה" שילדה לפני 11 שנים, שמתי לב לדבר מאוד "משונה" שקורה… כל ההריון הייתי מוקד תשומת לב בלתי נלאה, שאלו איך

      בבית הספר של אביתר ואלה הילדים שלי היה בעבר מנהג מאד נחמד. בכל יום חמישי בשבוע, בשעה האחרונה של יום הלימודים, עצרו את הפעילות הרגילה ובמשך שעה ילדי הכיתה הציגו הצגה ב״בימת הילדים״. על בימת

    לרוב, מתנות יעודדו באופן מיידי כל ילד (שאני מכירה לפחות). אבל בנוסף למתנות כפי שאנחנו מכירים אותן, יש עוד הרבה מאוד דרכים לעודד ילדים, בכל יום ושעה

    ״היה לי יום נוראי, ״אין לי כבר כוחות. איפה חותמים על טופס ויתור?", "אם מישהו היה שומע איך דיברתי עכשיו היו מתקשרים לרווחה".     אימהוּת, כמו כל דבר בחיים, לא נמדדת בנקודת זמן אחת,