בבית הספר של אביתר ואלה הילדים שלי היה בעבר מנהג מאד נחמד. בכל יום חמישי בשבוע, בשעה האחרונה של יום הלימודים, עצרו את הפעילות הרגילה ובמשך שעה ילדי הכיתה הציגו הצגה ב״בימת הילדים״. על בימת

    לרוב, מתנות יעודדו באופן מיידי כל ילד (שאני מכירה לפחות). אבל בנוסף למתנות כפי שאנחנו מכירים אותן, יש עוד הרבה מאוד דרכים לעודד ילדים, בכל יום ושעה

    ״היה לי יום נוראי, ״אין לי כבר כוחות. איפה חותמים על טופס ויתור?”, “אם מישהו היה שומע איך דיברתי עכשיו היו מתקשרים לרווחה“.     אימהוּת, כמו כל דבר בחיים, לא נמדדת בנקודת זמן אחת,

    אני זוכרת היטב את השבועיים הראשונים בגן המונטסורי של הבן שלי אביתר שהיה בן שנתיים וחצי. הוא היה מסתובב ועושה לבד כל מיני פעולות שלא ידעתי בכלל שהוא יודע לעשות. הוא קילף לבד ביצה, הניח לעצמו את האוכל

    אמא, בואי נחשב על זה רגע ביחד. בשום מקום, אין לימוד של התנהלות כלכלית נכונה המותאם לילדים על ידי אף גורם. אולי הם לא אמורים ללמד את הנושא הזה? בדומה לנושאים

בית, גן או כיתה חדשה? הנה כמה טיפים איך תעזרו לילדכם להתמודד עם השינוי כל עולמם עומד להשתנות ביום בהיר אחד של מעבר ואתם חוששים

“די כבר עם המסכים!” כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת את המשפט הזה??? נמאס לכם לריב איתו כל הזמן על זמן מסך? אמא מאמנת מראיינת

היא לא בשמיים ולא נחה: איך מסבירים לילד קטן על מוות? הוא כל כך קטן ואפילו אתם לא מצליחים לעכל, אז איך הפצפון הזה יכול

 אורי בן ה-10 מאחסן במדף גבוה את בגדי הקיץ, מסדר את בגדי החורף שיהיו במדפים התחתוניים בהישג יד ביומיום מה הוא צריך לקנות לקראת החורף (שלחה לנו: עדי אייזיק)     אחרי שהכנו רשימה יחד ומספיק זמן מראש של

 אביתר ואני מתאמנים במבוכים ודרקונים גירסת המאה ה-21       נויה החמודה בתמונה ששלחה לי אימה – בעת קילוף קלמנטינות. כשסיימה הכריזה בחיוך גדול – “הצלחתי!“       תמונה ששלחה לי אימו של בארי (בן 4) עוזר בחיתוך הירקות לקראת הכנת מרק