האם “להכריח” את הילד ללכת לחוגים?

היי,

לפני הכל חשוב לי להגיד שאני ממש מבינה אותך ומבינה את התסכול שלך (מכירה את התחושה מקרוב גם כמאמנת וגם כאמא).
את רוצה בטובתו, אין לי ספק בכלל.

לצד זה – יש את הרצון שלו, או יותר נכון את חוסר הרצון שלו ללכת לחוגים, וגם כשהוא ניסה הוא לא רצה להמשיך- כמו שקרה עם הקפוארה לפני שנתיים.
כתבת שממש חשוב לך שהוא יילך לחוגי ספורט כדי שיחזק את הבטחון העצמי, העניין הוא שחוגים לא תמיד מחזקים ביטחון עצמי, לפעמים אפילו מורידים אותו.

אם יש עניין של חוסר ביטחון עצמי- אשמח לדבר איתך ולעזור בתהליך.

יש כמה דברים שחשוב לי להגיד בהקשר של חוגים:

1.חוג הוא עוד מסגרת עבור הילדים.
עוד מקום שאומרים להם (לרוב) מה לעשות ואיך לעשות, יש כללים, יש משמעת, יש ציפיות מהם, יש גם עניין חברתי (לפעמים תחרות- מי יותר טוב, מי הצליח את המשימה ומי ללא…).
ולכן, יש הרבה מאוד ילדים שעבורם חוג הוא מאמץ נוסף אחרי שעות של מאמץ במסגרת (בגן או בכיתה) ולכן הם לא רוצים ללכת.

2.צריך בשלות מסוימת כדי ללכת לחוג, ואצל ילדים שונים -הבשלות הזו תהיה בגילים שונים.
יש ילדים שרק בכיתה ב’ יסכימו ללכת לחוגים ואחרים כבר בגיל 4 יבקשו ללכת לחוגים. זה שונה וזה משתנה בין ילד ליד.

3.יש המון חוגים- ולפעמים  המגוון הרחב הזה מבלבל ומציף מאוד עבור הילדים, והם יעדיפו לא לבחור. להימנע.

4.יש ילדים שההימנעות מהחוג קשורה בכלל ליכולת שלהם להתמודד עם הפסד – ילד שלא מצליח להתמודד עם הפסד יימנע מחוג שיש בו תחרות, או מחוג שיש בו ציפייה מאוד גבוהה שהוא יצליח .

5.יש ילדים שבאמת צריכים את השקט שלהם אחרי המסגרת ויעדיפו לשחק עם חברים, להזמין אליהם, להיפגש בגנ”ש מאשר ללכת לחוגים..

6. לרוב בחוגים ההורים מתבקשים לחכות בחוץ – יש ילדים שמתקשים בפרידה מההורים, הם לא מרגישים מספיק בטוחים להישאר בחוג ללא ההורה, וזו סיבה מספיק טובה לא ללכת לחוג מבחינתם.

לשאלת- האם להכריח? >> אני, כאמא, וכמאמנת תמיד בעד לתת לילדים לבחור.

לבחור האם ללכת לחוג, ולבחור לאיזה חוג הם רוצים ללכת.
חוג אמור להיות משהו מהנה, ואם נכנס פה עניין של ללכת בכוח, אז נכנס רובד של שליטה
וזה אומר שיש סיכוי שהחוג כבר לא כזה מהנה וכל היתרונות שיש בחוג לא יבואו לידי ביטוי.

הינה כמה אפשרויות שהייתי מציעה לעשות:

1.להבין אם יש תחום שמעניין את הילד שלך באופן כללי.
2.לבדוק אם יש חוגים שקשורים בתחום הזה.
3.להציע לו ללכת לשיעור ניסיון, כשאת נמצאת איתו בשיעור הזה.
אם הוא מסכים- לקבוע, ללכת ולהישאר איתו בשיעור (אם צריך – אז לבקש אישור חריג מהמדריך). אם הוא לא מסכים – לשחרר.
4.לבדוק איתו אם יש חבר/ים שהוא היה רוצה ללכת איתו/ איתם לחוג? ולקבוע שיעור ניסיון ביחד עם החברים.
5.אם בשום אופן הוא לא מוכן – לא הייתי מתעקשת, הייתי עוזבת את זה ומנסה שוב בעוד חודש/ חודשיים.

ומשהו מהלב שלי ללב שלך:

הרבה מאוד פעמים כשילדים מתנגדים ואנחנו מתעקשות- הם יתנגדו יותר חזק.
הרבה פעמים דווקא כשאנחנו מאפשרות להם לבחור- ולא מתאכזבות מהבחירה שלהם, ולא כועסות, אלא ממש בלב שלם מאפשרות להם
לקבל את הבחירה-  דווקא אז, הרבה פעמים, משהו נפתח ברצון לבדוק חוג או כל דבר אחר שהתנגדו לו נחרצות קודם.

אם הוא ילד שמח, אם הוא נפגש עם חברים, אם חברים מזמינים אותו אליהם, אם יש לו תחביבים, אם יש לכם זמן ביחד,
אם הוא אוהב לשחק בגנ”ש – והוא עושה את כל זה על בסיס שבועי- אז נשמע שהכל טוב, ולא הייתי בכלל מתעקשת על החוגים.

אם את מזהה שיש קושי ביכולת להפסיד או שיש קושי חברתי, או עניין של חוסר ביטחון עצמי
אז אני מזמינה אותך לשיחה טלפונית איתי, כדי שנבין ביחד איך לעזור לו לצאת מההימנעות.

מקווה שעזרתי,שיהיה המון בהצלחה בכיתה א’
אני כאן בשבילך.

ליאת שחם, מאמנת לפיתוח כישורים ומיומנויות חברתיות

050-6541463