האמת מאחורי הורות בזמן מלחמה שאף אחד לא מגלה

כשקראתי את המחקר שפרסם מכון טאוב לפני שבוע,
הבנתי שאני צריכה לעשות הכל ועוד קצת כדי להביא אליכם הורים את עיקרי הממצאים.

אף אחד לא כתב ספר הורות לימי מלחמה,
בטח לא למלחמה הזו שאיתה אנחנו מתמודדים מהשבעה באוקטובר,
הספר הזה נכתב בימים אלו,במשפחה שלך ובמשפחה שלי,

בכל המשפחות שגרות כאן ובכל המשפחות שמחוברות לישראל בלב.

אני חושבת שמעבר לכלים לילדים, כדאי שנפנה רגע זמן ומחשבה לנו – ההורים
אנחנו עוברים משהו רגשי, גדול, סוחף.

גם מי שלכאורה הצליחו לחזור לשגרה, זו לא ממש שגרה
גם מי שמצליחים לא לראות חדשות, לא באמת מצליחים להתנתק

ובתוך כל מה שאנחנו עוברים יש לנו ילדים לדאוג להם וזה שומר עלינו אבל גם עלול להכביד,
וזה מחבר אותנו למשמעות עמוקה אבל גם למחויבות שלא תמיד יש לנו אליה כח
ובתוך כל זה אנחנו צריכים להצליח להיות ההורה שתמיד רצינו להיות,
בימי מלחמה. וואו.

המחקר שמפרסם מכון טאוב עוסק בקשיים רגשיים והתנהגותיים בקרב ילדי הגיל הרך והוריהם:
תמונת מצב עדכנית בעקבות המלחמה.

לפני שאתן את תקציר המחקר במילים שלי
קרדיט לחוקרים: כרמל בלנק, דנה שי, יעל נבון, שרית סילברמן ויוסי שביט.

חשוב לי להגיד שמכון טאוב הוא מכון מחקר על מפלגתי ובלתי תלוי שעורך מחקרים בתחומי חברה וכלכלה בישראל.
נושא חשוב שמקדם המכון הוא כיצד משפיעה הסביבה של הילד בגיל הרך על הישגיו בעתיד ובכן, מלחמה,
היא הסביבה שלנו כבר 5 חודשים בעצימות גבוהה.

המחקר בדק בסקר טלפוני 1200 הורים לילדים מגיל לידה ועד גיל 6
כשהמטרה היא לבדוק את מצבם הרגשי ההתנהגותי וההתפתחותי של הילדים
ואת מצבם הרגשי של ההורים. החוקרים רצו לבדוק הבדלים בין משפחות
שנחשפו למלחמה באופנים שונים.

במהלך חודשי המלחמה, שמעתי עשרות, אולי מאות הורים שאומרים –
הילד שלי לא מרגיש כלום, לא יודע כלום, הוא צעיר, אין אצלנו אזעקות, לא רואים אצלנו חדשות.

ובכן, זה בסדר לחשוב ככה, הבעיה היא שהמחקר מציג עדויות קודמות שחשיפה לאירועי מלחמה,
פוגעת ברווחה הנפשית ואפילו בהתפתחות של ילדי הגיל הצעיר כי גם כשילד לא נחשף ישירות לאירועי המלחמה
הוא נחשף לחדשות, לשיחות, לתמונות ומידע במדיה, במרחב הציבורי ובבית.

ילד חווה את המלחמה דרך ההורה שלו, זו הדמות החשובה ביותר בחיים שלו בשלב הזה
ולכן הורה שבעצמו חווה טלטלה רגשית ורמות גבוהות של סטרס,
יכול לתווך את המלחמה בצורה אחרת מהורה בעל חוסן נפשי.

מה הורים חווים בימי המלחמה:

את מצבם של ההורים מדדו החוקרים בשאלון שבודק חרדה, דיכאון וסטרס:

23% דיווחו על חרדה

21% על סטרס

ו-17% על דיכאון בדרגת חומרה גבוהה או גבוהה מאוד.

ובאופן כללי 40% מההורים דיווחו שיש להם פחות סבלנות בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.

מה ילדים חווים בימי המלחמה:

מההורים ביקשו להשוות את ההתנהגויות של הילדים ביחס ללפני שפרצה המלחמה,
באמצעות ״שאלון כוחות וקשיים״ שמציג להורה 25 היגדים שמתארים מצבים של היפראקטיביות,
קשיי ריכוז וקשיים חברתיים, הרטבה במיטה, פחד מרעשים, קשיי שינה והתפרצויות זעם
והנתונים משמעותיים מאוד.

הילדים שלנו :

כמעט מחצית מהם – נבהלים בקלות מרעש פתע,

קצת יותר משליש מהילדים – מתקשים להפרד,

קצת יותר משליש מהילדים – מתקשים להירדם או להישאר ישנים,

כמעט שליש מהילדים – חסרי שקט,

רבע מהילדים – דרוכים (כל הזמן על המשמר שמשהו יקרה),

רבע מהילדים – חסרי סבלנות,

וחמישית מהילדים – וחווים התפרצויות זעם ללא סיבה.

ויש ילדים שנמצאים בכמה קטגוריות כאלה בו זמנית, ברור שילד שסובל מכל כך הרבה קושי רגשי
ופוגש הורה שנמצא בעצמו בקושי רגשי משמעותי, כל נתון בנפרד הוא נתון שקשה להתמודד איתו בימים רגילים,
אז בוודאי שכשהילד וההורה נמצאים בקושי, כל הבית נמצא בקושי.

אי אפשר לחשוב שרק ילדי הגיל הרך ישאו את ההשלכות השליליות של המלחמה בשנים הבאות.
כנראה שגם אחיהם הגדולים יותר וגם אנחנו ההורים נישאר מצולקים מאירועי המלחמה שעוד לא הגיעה לסיומה,
אבל ילדי הגיל הרך, נמצאים בשלבים קריטיים של ההתפתחות שלהם, גם בהתפתחות הרגשית וגם בקוגניטיבית ופגיעה
כמו שמתרחשת בימי מלחמה, יכולה להשפיע על מהלך חיים שלם.

המלצות החוקרים קשורות בטיפוח ש מסגרות הגיל הרך והתאמה שלהם לנסיבות החדשות כולל תמיכה
והדרכה הורית בעיקר למשפחות המילואים וישובי קו העימות.

אני לא הממשלה ואינני גוף חינוכי אבל המחשבות שעלו לי בעקבות קריאת המחקר הזה הן:

1. לא הייתי צריכה לקרוא מחקר כדי לדעת שזה מה שמשפחות עוברות, פגשתי ואני פוגשת אתכן משפחות, בסטורי , בהודעות,
   בתוכנית האון ליין, בחיים עצמם ואתם מספרים לי עם מה אתם והילדים מתמודדים.
   הנחמה היא שהתחושות של כולנו מקבלות איזה סוג של ״נרמול״ אחרי קריאת המחקר הזה.
2. כדי שהורה יוכל לתמוך בתהליכי נסיגה התנהגותית או באתגרים רגשיים של הילד שלו, חשוב שהוא ידאג לטפל באתגרים הרגשיים שלו (של ההורה),
   במה שיכול לעזור לו להיות פחות דרוך ומתוח ויותר נינוח, זה נכון בימים רגילים ובטח בימי מלחמה.
3. המטפל הרגשי הטוב ביותר לילד הוא ההורה שלו, זה נכון בימי שלום וזה נכון בימי מלחמה, בטח כשמסגרות החינוך נסגרות בהתרעה קצרה.
4. כשהורה ידאג לעצמו, לחוסן שלו, לרמות המתח שלו, לוויסות הרגשי שלו, הטיפול בילד יהפוך פשוט וטבעי יותר משום שמיכל ההכלה
   של ההורה גדול יותר כך שכשהורה יטפל בעצמו, הוא ירוויח הקלה ורווחה כפולה אולי מכופלת, ההורה מווסת, הילד מווסת יותר, האווירה בבית משתפרת.
5. אני לא אשת טיפול ובטח לא בדיכאון או בחרדה – לשם כך יש אנשי מקצוע מומחים שיכולים לסייע לכם אבל, בסטרס אני קצת מבינה ואני רוצה לעזור לכם.

אם עוד לא יצא לכם לצפות בשידור החי שערכתי להפחתת סטרס בקרב הורים וילדים בחודש הראשון למלחמה, הוא פתוח לכם ללא עלות באתר שלי – הנה לינק ישיר אליו.

אם תרצו לקבל כלים להפחתת לחץ ועזרה בהתנהגויות הילדים, אתם מוזמנים למצוא תוכן מתאים בבלוג, בסרטונים החינמיים או בקורסים השונים שכאן, בבית אמא מאמנת.

אהבה, אפרת.