ילדה עם פחד לא רציונלי בלילה
לפני כשבוע בעקבות עקצירת יתוש התחיל פחד לא רציונלי מיתושים שבא לידי ביטוי בלילות ללא שינה,
התבכיינות/בכי ללא יכולת לעצור, לא מוכנה לשהות ללא אור והורה איתה וגם אז לא מוכנה להיכנס למיטה
או לשתף פעולה עם כל פתרון שאנו מציעים או מעודדים אותה להציע.
ניסינו להכיר בפחד, לא שללנו שזה באמת יכול להפחיד, מצאנו יחד פתרונות שיכולים לסייע כמו אוזניות שיסננו את הזמזום במקרה שיש יתוש,
שלל ספריים ותכשירים, שמן, מנורה ומה לא מבינה שזה פחד לא רציונלי ואולי זאת לקיחת שליטה על השינה שלנו אבל אנחנו כבר מותשים.
תחילה חשבתי שזה רגשי, דאגנו לחיזוק זמן איכות במקום ללכת לגן אבל זה לא עזר
מפחדת שאנחנו מפספסים והתגובות שלנו שכבר שפחות מכילות ישפיעו עליה מאוד
מה לעשות?
היי אמא יקרה,
קודם כל התגובות שלכם מעידות על נוכחות, רגישות, הקשבה, ורצון אמיתי לעזור לבת שלכם, זה כבר לא מובן מאליו. והפחד? הוא אמיתי.
גם אם לנו הוא נראה לא רציונלי – לה, הוא ממשי ומוחשי. כשהילד שלנו מפחד, המערכת שלו מוצפת – ולכן שום פתרון לוגי לא מצליח להיכנס פנימה.
התגובה שלה היא לא “התבכיינות”, אלא קריאה לעזרה – מהמקום הכי ראשוני של צורך בביטחון.
נשאלת כאן שאלה שמעסיקה לא מעט הורים:
איך מתמודדים עם פחד חזק שמתעורר פתאום – ובמיוחד כשהוא לא נרגע למרות התגייסות מלאה שלכם.
הילדה שלכן בת 6, גיל שבו מתחילים תהליכי הבשלה משמעותיים במערכת הרגשית והקוגניטיבית. זהו גיל שבו הדמיון מתפתח מאוד,
אך הגבולות בין דמיון למציאות עדיין לא חדים. גם נושא השליטה על הגוף, על הסביבה, על מה שקורה בלילה – נמצא במוקד ולכן תגובות למצבי איום,
גם אם הם נראים “קטנים”, יכולות להיות עוצמתיות מאוד.
כאשר הילדה חוותה עקיצה – ייתכן אפילו בפעם הראשונה – התעורר בה פחד, שבמונחים שלה הוא מוחשי ומאיים. יתוש = עקיצה = כאב = איום.
מה שמבוגרים רואים כ”עובר לבד” – ילדים רואים כחוויה שאין להם עדיין כלים להכיל או לפרש.
התגובה שלכן היא כמו שאתם יודעים, להכיר בפחד, מציעים פתרונות, נוכחים, משקיעים זמן איכות – ועדיין הפחד חזק עבורה.
במקרים כאלה, כדאי לעצור ולבחון מעבר למה הילדה חווה – אלא איך היא חווה את הפחד.
כאשר ילד מפחד ובכלל כל אדם, מופעל במוח אזור שנקרא האמיגדלה – זהו אזור שמזהה סכנה ושולח אותות מיידיים לגוף להתגונן.
זה מנגנון הישרדותי, חכם, שעובד בלי מחשבה. ברגע הפחד, הגוף נכנס למצב של דריכות: דופק מואץ, מתיחות,
תחושת חוסר שקט ולעיתים גם כאב פיזי. הכול קורה תוך שניות ולכן, במצבים כאלה, הילד לא יכול “להקשיב להיגיון”.
לא מפני שהוא עקשן – אלא כי מערכת העצבים שלו בעומס.
לכן, אמירות כמו “אין מה לפחד”, או “אין פה באמת כלום”, לא רק שלא עוזרות הן עלולות להחמיר את תחושת הפחד,
כי הילד מרגיש משהו אמיתי בגוף ולא מקבל עליו תוקף. לכן היכות שלכם להכיר בפחד שלה היא מוערכת וחשובה מאוד!
כבר נראה איך מדייקים את מתן התוקף לפחד והתייחסות רגשית.
בנוסף לכך, חשוב להבין שהלילה עצמו הוא זמן רגיש. זהו זמן של פרידה מהיום, מההורה, מהתנועה והעשייה.
ילדים רבים חווים בלילה “שחרור” של מתחים שלא קיבלו מענה ביום, במיוחד כשאין מסיחים. הפחדים עולים, וזה טבעי.
גם לנו מתחילות לרוץ מליון מחשבות בדיוק בזמן הזה.
בעקבות התחושות האלה אנחנו נראה שינוי בהתנהגות, סירוב להירדם, בכי, חוסר שיתוף פעולה ההתנהגות הזו היא ביטוי לרגש לפחד- תגובה רגשית.
לא מניפולציה, לא “שליטה” ולא בהכרח איתות לבעיה התנהגותית. זו פשוט הדרך של הילדה להגיב לעומס שהיא מרגישה מבפנים.
לעיתים הפחד מתבטא כ”בריחה”, לעיתים כ”מאבק” (כעס, התפרצות), ובמקרים מסוימים גם כקיפאון – מצב שבו הילד קופא ולא מצליח לפעול.
אלו תגובות טבעיות של הגוף למצוקה.
אז מה כן אפשר לעשות?
קודם כל – להפריד בין הזמנים.
בזמן שהילדה מוצפת רגשית – לא מנסים להסביר. מתן מענה רגשי לפני ההיגיון: לזהות את מה שקורה, לתת תוקף
״אני רואה שאת מפחד אני מבינה העקיצה הייתה מכאיבה/ שורפת או כל שיתוף שהילדה אמרה״, לנשום יחד.
לא להעמיס במילים או הסברים. לפעמים פשוט להגיד משפט קצר ולשבת לידה בשקט עם נוכחות, מאפשרת רגיעה.
לאחר מכן – כשהיא רגועה ולא בזמן הקרוב לשינה, לפנות לצד ״ההגיוני״
״להכיר את יתושים״, להראות תמונה, להסביר איך מטפלים בעקיצה, אילו אמצעים קיימים למניעה.
כדאי לעשות זאת יחד, עם הילדה, ובקצב שמתאים לה. ניתן להכין “ערכת הגנה מיתושים” שהיא עיצבה –
ספריי, שמן, מדבקה, רשת, בובה מגינה – ולתת לה לבחור את סדר השימוש.
זה יוצר תחושת שליטה בתוך סיטואציה שבה היא מרגישה חסרת אונים. ההכרות עם הפחד
תאפשר לה וודאות וכשיש וודאות יש יותר שליטה וביטחון.
היבט חשוב נוסף – עקביות
עקביות יוצרת וודאות וביטחון. עקביות בשגרת הערב והככנה לשינה כפי שאתם רגילים והילדה.
מכירה ולצד זה להוסיף את אותה התגובה וההתנהגות ביחס לפחד. שיר שעוזר, תרגול נשימות, משפט קבוע של סיום ואולי
אפילו להמציא יחד סיפור על דמות דמיונית שמרחיקה יתושים – הדמיון שעורר פחד יכול להפוך לכלי של הרגעה.
תיווך רגשי בשעות היום
להסביר מה זה פחד, איך הוא מרגיש בגוף, ולחפש יחד אסטרטגיות להרגעה: נשימת כוכב עם היד, נשימת קשת, דימוי של מקום בטוח.
תרגול בשגרה יעניק לה כלים להתמודדות בזמן אמת.
בשלב זה, חשוב גם להחזיק גישה רגועה ועקבית ההתמדה, יחד עם ההכלה, בונה תחושת מסוגלות ומלמדת את
הילדה שהפחד לא שולט בה – אלא שהיא יכולה להתמודד איתו.
בסופו של דבר חשוב לזכור שזהו תהליך. פחדים בגיל הזה לא חריגים, ולעיתים הם חלק טבעי מההתפתחות.
אם את מרגישה שהפחד מתמשך למעלה מחודש, מתחיל להשפיע על התפקוד היומיומי או כל הרגשה אחרת שמרגישה לך
מעבר לפחד תכתבי לי ונראה איך מתקדמים.
בהצלחה ואני זמינה עבורך
בקי גרייב חימי – השינוי האמיתי בבית מתחיל בדוגמה האישית שלנו.
