הלידה של הבן השני שלי הייתה הכי קשה לבכור שלי

אני לא אשכח את היום הזה, כמה ימים לפני פסח, אני אחרי ניתוח כאובה ומותשת,
בבית יש מנקה ואני עם מאור ואיתי, באיזה שהוא שלב מאור דורש שארים אותו ואני לא יכולה, אסור לי.

אני מסבירה לו והוא לא מוותר, הוא לא מוכן לשמוע לא.
הגיע שלב שבו הוא הלך למנקה, הזרה! וביקש שהיא תרים אותו.
הלב שלי נקרע, הרגשתי שעשיתי לו עוול!

ניסיתי להתקרב אליו, לחבק, והוא בכה וצרח ולא רצה שאתקרב אליו,
הוא דרש שאבא יבוא ושהוא לא רוצה אותי ואני התחלתי לבכות ביחד איתו.
לא יכולתי להכיל את הקושי שלו, לא יכולתי להכיל את הקושי שלי,
קראתי לשכנה שתיקח אותו אליה והתקשרתי לשי (בעלי) שיבוא להיות איתו.

כדי להבין מה עבר עלי ולמה היה לי כל כך קשה, חשוב להבין שמאור ואני היינו צמודים מאז שהוא נולד,
הוא כמעט ולא היה במסגרת עד שאיתי נולד, הייתה שנת קורונה והיינו כל הזמן יחד, הוא מעולם לא
ישן בלעדיי ופתאום כשאיתי נולד הוא היה חמישה ימים שלמים בלעדיי.

לקח לי זמן להבין שכרגע קשה לו, שבחוויה שלו אני נטשתי אותו, שהוא לא שונא אותי,
הוא פשוט רוצה את הקרקע היציבה שלו וכרגע הקרקע הזו היא אבא שלו.

אז התחלתי לחזר אחריו, רציתי ליצור לנו זמן איכות ולא היה לי מתי.
שי עובד כל יום כל היום, ובשאר הזמן אני עם איתי.
אבל ידעתי כמה זה חשוב לי, התחלתי לקום אחת לשבוע לפני הזמן, ולפני שמתחיל הגן לצאת איתו לחוג אמא קבוע שלנו.

שעה שבה בילינו יחד, ישבנו בבית קפה, או טיילנו בשכונה, או סתם הלכנו לגן משחקים.
ניצלתי כל הזדמנות לספר לו כמה אני אוהבת אותו, כמה הוא חסר לי, כמה הזמן שלנו חשוב לי.
התאמצתי לתת לו כמה שיותר מגע יזום מצידי, גם אם הוא עסוק בשלו ועברתי ליד עצרתי לנשק או לחבק.
סיפרתי לו מה אני אוהבת בו רגע לפני שהוא הלך לישון.
ולאט לאט ההתנגדות עזבה, הוא התקרב אלי, והקשר שלנו התחזק חזרה.

חוג אמא הוא זמן קסום עבור הילדים שלנו,
זה זמן שבו הם לא בתחרות על תשומת הלב שלנו, ואם יש לך ילדים צמודים את בטח יודעת
שכל דקה היא תחרות על תשומת הלב שלנו.

הם זקוקים לזמן הזה כמו אוויר לנשימה, הזמן הזה הוא הבסיס לכל
מערכת היחסים ביננו הוא מה שיבנה אותה ויחזק אותה.
אם הייתי יודעת כמה הזמן הזה חשוב ומהותי,
זה הדבר הראשון שהייתי עושה אחרי הלידה.

ואם אני צריכה להמליץ לך על דבר אחד בלבד.

לכי לעשות חוג אמא, זה עושה קסמים.