הנה 6 רעיונות למנוע טנטרום

טנטרומים הם חלק די נורמלי מהחיים עם ילדים מגיל שנתיים עד 5 שנים (בממוצע),
בטווח הזה טנטרום הוא נורמלי למדי, ילדים מתחילים ללמוד שדברים לא תמיד מסתדרים להם.

כהורים, אנחנו עוזרים להם כיוון שעם הטנטרום מגיעים רגשות גדולים וזה הזמן לעזור להם להתמודד
עם אותם רגשות וזה לא הזמן לקחת את הטנטרום אישית.

עלינו להבין מה עלול ליצור את הטנטרום וללמוד איך אנחנו מונעות אותו.
זכרו! אם מנעתי טנטרום, אין לי טנטרום להתמודד איתו.

טנטרום עלול להגיע מכמה סיבות:

* מתסכול שהילד חווה במהלך היום.

* כשהילד רוצה להיות בשליטה וצמא לעצמאות

* התקשורת שלו עדיין עשויה להיות מוגבלת.

* הילד עייף או רעב או בגירוי יתר.

* לחץ (ילדים חווים לחץ, זה יכול לקרות מהמון סיבות, אחת הסיבות השכיחות הן ריבוי מלל וביקורת)

* שינויים (כמו מעבר דירה, אח חדש, גן חדש)

* מזג אוויר חם

* כשהילד מרגיש בודד בגלל שלא מבינים אותו.

ומה אנחנו נראה?
הם יכולים לזרוק את עצמם על הרצפה, להשתטח על הריצפה, לייבב ולצעוק.

אז איך למנוע טנטרום?

הנה 6 רעיונות למנוע טנטרום כאשר את רואה את הסימנים הראשונים לאיבוד שליטה של הילד:

1. רדו לגובה העיניים של הילדים.
גובה ומבט בעיניים משחרר הורמונים שיכולים להרגיע את האווירה ולשדר לילד שאני רואה אותו ורוצה לעזור לו.

2. שיימו רגשות והביעו אמפתיה.
“אתה ממש כועס.. גם אותי זה היה מכעיס” ,
“ראיתי שנעלבת.. זה באמת מעליב”,
“זה מאכזב שאי אפשר ללכת לגינת המשחקים היום”.

3. חלופות – תנו חלופה כשהם זקוקים לפרוק זעם.
“אני לא יכולה לתת לך להכות אותי, אתה יכול להכות על הכרית הזו”.
או לעזור להם להביע את הכעס שלהם בצורה יצירתית, לדוגמה:
“תראה לי כמה אתה כועס. תצייר לי כמה אתה כועס …. וואו. ציירת חזק וגדול. אתה ממש כועס!”

4. העזרה הקטנה ביותר.
אם הם מתקשים, שאלו אותם אם הם רוצים קצת עזרה.
תנו להם בדיוק את העזרה הקטנה שהם צריכים ואז צעד אחורה.

5. עצמאות מחשבתית דרך בחירה.
“האם תרצה ללבוש את החולצה שלך או את המכנסיים קודם? מה אתה בוחר? אתה מחליט”

6. צרו שגרה.
ריטואלים- יוצרים וודאות מה שיוצר ביטחון אצל הילד.
ידעו את הילדים בסדר היום, לדוגמה:
“אחרי ארוחת הצוהריים נלך לשירותים, ואז נבחר לנו משחק”.

את אותם רעיונות אני חושפת לכן מהקליניקה,
ועדיין, מניסיון אישי ומקצועי אני יודעת שלפעמים נורא קשה להחזיק טנטרום ולהישאר אסופות וחזקות.
אבל העבודה הקשה שלך תשתלם בטווח הארוך.

אני כאן לעזור לך לתמוך בילד שלך וללמד אותו כיצד להירגע, והדבר הכי חשוב שאת צריכה לדעת
כשאת רוצה ללמד את הילד להירגע או כל דבר אחר, הוא שבזמן טנטרום הילד שלך לא יכול ללמוד כלום.
המוח אינו פנוי ללמידה.

כשאנחנו רוצים לעזור לילדים לעבור את הטנטרום בשלום,
חשוב לזכור שהילדים לא מגיבים אותו דבר בכל פעם.

כלומר, חלק מהילדים יגיבו לחיבוק בזמן הטנטרום, חלק ירצו כל מגע או ליטוף
ואפילו לשיר להם שיר מרגיע בזמן שהם עוברים את כל מגוון הרגשות מכעס,
לתסכול עז, לעצב ולפעמים חרטה.

ילדים אחרים ידחפו אותך ולא ירצו שייגעו בהם.
במקרה זה, אני מוודאת שהילד בטוח, שהוא לא יכול לפגוע בעצמו או באחר.
אני עומדת בקרבת מקום ומציעה עזרה- “אני כאן אם אתה צריך קצת עזרה כדי להירגע”.

אחרי הטנטרום, אני אוהבת להציע חיבוק.
“ראיתי שהיה לך קשה מאמוש, עכשיו הרגעת את עצמך, רוצה חיבוק?”

אלימות בטנטרום.

אם הילד זורק צעצועים או מנסה להכות, אני מחזיקה אותו ואומרת
“אני לא יכולה לתת לך להכות אותי. הבטיחות שלי חשובה לי. אתה רוצה להכות בכריות האלה במקום?”

לילד מעל גיל 3, אפשר להקים “מרחב מרגיע” בו הילד יכול להשתמש כאשר הוא מוטרד.
זה יכול להיות אוהל עם כמה כריות והדברים האהובים עליו.
הכנתי מדריך מפורט עם כל השלבים למרחב מרגיע.

כשאני מציעה לילד שלי ללכת למרחב המרגיע זה לא עונש! מכיוון שהילד בשליטה.
הוא יכול לצאת מהמרחב המרגיע כשהוא מרגיש רגוע ולחזור כשהוא מרגיש את הצורך בו שוב.

וכמובן שלא שכחתי את הפרט הבא, מתי מלמדים את הילדים לתקן?
זוכרת שבזמן הטנטרום המוח אינוי פנוי ללמידה? אז מתי כן?
בזמן שהוא רגוע.

אני קודם מנרמלת לו את הרגש שהוא הרגיש, אם הוא כעס, נעלב או חווה תסכול, אכזבה..

זה בסדר להרגיש את מה שהוא הרגיש והמטרה שלי היא לעזור לו לא להיות חסר אונים
לרגש שהגיע אלא ללמד אותו אסטרטגיות הירגעות או כל מענה לכאב שיש לו.

ברגע שהילד רגוע, את יכולה לעזור לילד לתקן.
לדוגמה אם הוא  צייר על הקירות, הייתי מביאה אותו לעזור לי לנקות.

אם הוא שבר צעצוע, הוא יכול לעזור לתקן אותו.
בדרך זו הם לומדים לקחת אחריות כשדברים משתבשים.
וכשזה נגמר, זה נגמר.

וזה דבר טוב בילדים צעירים,הם יכולים לעבור במהירות
מכעס ועצבות בחזרה אל שמחה, אושר והנאה.

וגם אנחנו צריכים להמשיך הלאה ולא לתת לטנטרום לצבוע את כל היום שלנו.

שאלות נפוצות שעולות בקליניקה

1.האם לא כדאי פשוט להתעלם מהטנטרום שלהם?

אני לא אוהבת להתעלם מילד כשהוא סובל מהטנטרום או התקף זעם.
אולי הילד לא רוצה שאני אעזור לו דרך מגע, אבל אני ממשיכה להציע תמיכה ולהודיע לו שאני קרובה כשהוא צריך אותי.
קחי לדוגמה מצב שבו היית כעוסה ובן הזוג שלך פשוט יצא מהחדר כדי שתתגברי על זה, איך תרגישי?
אני רוצה להראות לילד שגם במקרים שטוב או פחות טוב ואפילו גרוע, אני כאן בשבילו.

2. מה אני עושה אם אנחנו בחוץ בפומבי כשיש לילד טנטרום?

יש בעיקרון שתי אפשרויות:

1. ללכת הביתה- אם את מתקשה שאנשים צופים בך, עדיף פשוט לעזוב.
2. הישארו ותתמכו בהם – האפשרות המועדפת עליי, לראות איך אני יכולה לעזור לילד שלי.

ולגבי “הבושות” שאנחנו חוות מהפרצופים של אנשים, סביר להניח שאנשים שצופים בהמשך
דווקא יחשבו על איזו אמא מקסימה וסבלנית את, ולא על איזה רעש נורא הילד שלך עושה.

 3. אני מתקשה להישאר רגועה בעצמי. מה לעשות?

אם הילד עורר אותך, אכן יהיה קשה לעזור לילד. וזה אנושי
ויש לי כמה אפשרויות עבורך במקרים כאלה:

* אם בן הזוג שלך זמין, ויכול לעזור בסיטואציה בקשי עזרה ממנו.

* מותר לך ללכת לשירותים להסדיר את הנשימה. מאוד חשוב לתווך את זה לילד שאת כבר חוזרת.

* מצאי מנטרה שאת יכולה לחזור עליה, “הילד שלי לא נגדי, הוא בעדו”. “אני אנושית”

* תזכרי לדאוג לך, למלא אותך בתחנות טעינה שמיטיבות איתך. גם את זקוקה לאהבה ממך.

הנקודות האלה אמורות לעזור לך להישאר רגועה ולתת לילדך את התמיכה הדרושה לו כדי להחזיר לעצמו את השליטה.

ואם את עדיין לא מצליחה להישאר רגועה ולהיות האדם שאת רוצה להיות עבור עצמך ועבור ילדייך,

דעי שאת לא חייבת לעבור את מסע ההורות לבדך. ואת מוזמנת לפנות אליי.
בהצלחה ובאהבה, ג’ני.