להיות אמא של הילד המסומן עם הפרעת הקשב

כמעט בכל מסגרת חינוכית או חברתית, יש את הילד הזה, המסומן. שיודעים מי הוא.
כי הוא מפרק את הגן והוא לא מפסיק לזוז, ולא יודע להפסיד, כשמישהו מרגיז אותו הוא יכול לזרוק משהו או לצרוח,
והוא לא מחכה לתורו, וקוטע אחרים בזמן שהם מדברים.

והילד הזה, המסומן, לפעמים הוא מסתדר חברתית גם לצד כל ההתנהגויות האלה, לפעמים הוא כריזמטי ומנהיג וזה עובד לו.

אבל לפעמים, הילדים סביבו מבינים שהוא ילד מסומן- והם מתרחקים ממנו. לפעמים הם מתרחקים כי הוא לא נותן להם להביע את דעתם,
לבחור משחק, כי הוא נוקשה נורא. אם מישהו מציע דרך אחרת או כלל חדש- הוא מתפרק.
הוא לא מסוגל לראות שיש כמה דרכים לשחק את אותו המשחק.

ככל שגדלים, וכבר לא מזמינים את כל הגן לכל דבר, הוא פחות יוזמן.
גם ההורים פחות אוהבים שהוא מגיע – כי קשה כשהוא מגיע. ולכל ילד כזה מסומן יש אמא. מסומנת.

האמא שעושה שיחות עם הגננת ואחר כך עם המורות באופן תדיר כדי לשמוע רשימת מכולת של כל הדברים ״הנוראיים״ שהוא עשה.
שאגב עם הזמן נכנסות לרשימה הזו התנהגויות שאצל ילדים שאינם מסומנים אולי לא היו בכלל מתעכבים אבל במקרה
הזה זה עוד דוגמא ועוד אחת ללמה הוא לא מתנהג טוב.

האמא הזו גם צופה מהצד בילד שלה עושה את כל הטעויות החברתיות האפשריות. לפעמים היא מתערבת,
ולפעמים היא מנסה לתת לו לנהל את זה באופן עצמאי.
לפעמים היא בוכה אחרי שהוא הולך לישון. לפעמים כשהוא ער והיא חושבת הוא לא רואה.
אמא שמנסה ליצור קשרים אישיים עם האמהות האחרות בתקווה שהחיבור אליה יביא חיבור בין הילדים.

המון פעמים, הילד המסומן הזה, הוא ילד עם הפרעת קשב. והאמא – היא אמא לילד עם הפרעת קשב.
מי שלא מגדלת ילד קשב לא יודעת איך החיים שלנו מתנהלים. אולי אם האמא לילד הנוירוטיפיקלי הייתה עושה איתי אמא מחליפה,
היא הייתה רואה את רשימת המכולת של החוזקות והתכונות הטובות כל כך שיש בילד שלי.
כמה הוא רגיש כשהוא מבין שלמישהו אחר יש קושי, כמה הוא מצחיק כשהוא בסביבה בטוחה והוא יכול להיות מי שהוא באמת.

היא תראה אותו נכנס להיפר פוקוס מטורף במשחקים שהוא אוהב. היא תראה אותו מוצא 50 שקלים ברחוב ומתעקש לשבת
על הספסל כדי לראות אם מי שאיבד את הכסף אולי יחזור לחפש אותו. ואחרי משא ומתן ארוך הוא יסכים ללכת משם,
רק בתנאי שביום שישי נלך לתל אביב וניתן את הכסף לאנשים שהוא זוכר בשוק שמבקשים כסף.
היא תראה שהוא נשמה טובה, מעבר לסימפטומים של ההפרעה שלו.
היא גם תכאב כשהוא יספר על הבדידות שמרגיש כשאף אחד לא רוצה לשחק איתו.

אם היא הייתה עושה איתי אמא מחליפה היא כנראה גם הייתה מבינה את העייפות הגדולה שבאה עם לגדל ילד מאובחן.

אני זוכרת את עצמי מרפאה בעיסוק צעירה עדיין לא התחתנתי בכלל יושבת מול המדריכה שלי ואומרת לה –
״תקשיבי האמהות לילדים עם הפרעת הקשב, הן הכי עייפות. הן מותשות וזו מותשות אחרת״. היום אני אמא לילד קשב ואכן,
זו מותשות אחרת. הקשיים בויסות הרגשי הם בלתי פוסקים גם כשיש את כל הכלים הנכונים.

כי יש עיכוב בבשלות המוחית של היכולת שלו לויסות רגשי. ומהצד יבקרו אותי ויגידו שאני לא שמה מספיק גבולות והו
א צריך להבין את ההשלכות של המעשים שלו.
והם טועים- כי ילדי קשב לא מבינים דרך עונשים. המוח שלהם לא לומד ככה. אבל זה מעייף, לתת מקום לרגש, לספוג את הטנטרום,
לחשוב אחר כך יחד מה יכול לעזור ולפעמים זה באמת יעזור והרבה פעמים זה לא. זה מתיש שהוא לא מפסיק לדבר. הוא לא מפסיק לדבר.

הילד שלי המסומן. מה שהוא צריך ממני זה לדעת שאני יודעת, שהוא עושה הכי טוב שלו.
נמצא את הדרך שהוא יוכל לווסת את עצמו יותר. זה יקח זמן אבל זה יקרה. ומה אני צריכה? האמא של הילד המסומן?
אני צריכה גם איזה אמא שתגיד לי שאני עושה הכי טוב שלי. שאני אמצא את הדרך במסע ההורות כדי לגדל ילד בטוח, שמח, שמגשים את עצמו.

הסיבה שאני כל כך פתוחה עם האבחנה שלי ושל הבן שלי, היא כי אז לסימון הזה יש שם. ויש הסבר.
אם הורים אחרים ידעו מה הסיבה הביולוגית להפרעת קשב, למה הילד מתנהג כמו שהוא מתנהג – הם יוכלו להסביר ולעזור גם לילדים שלהם להבין אותו יותר.

בדיוק כמו שאם הייתי שומעת את הילד שלי מתלונן על זה שיש ילדה כבדת ראיה בגן שכל הזמן מפילה דברים ונוגעת בו בטעות ולא יודעת לצייר-
הייתי יכולה להסביר לו את המוגבלות שלה. הורים יכולים גם להסביר לילדים שלהם את המוגבלות של ילד הקשב. הוא לא עושה דווקא- זה הקושי האמיתי שלו בחיים.

אם הוא חוזר הביתה ומספר איך הילד התנהג, תכירו בקושי של הילד שלכם וגם תנו איזה משפט שאומר ״הוא כנראה היה כל כך כל כך פגוע אם ככה הוא התנהג״,
״אולי הוא לא מכיר דרכים אחרים להביע את הקושי שלו״.

אם הילדים האחרים ידעו, שחלק מהפרעת הקשב של החבר שלהם לכיתה זה היצמדות לכללים ונוקשות מאוד גדולה.
אז אולי הם קצת יותר יבינו למה הילד המסומן מתפרץ כשהוא חושב שעקפו אותו בתור.

ואני, אמא של הילד המסומן, תפקידי בראש ובראשונה לבסס את מערכת היחסים שלי איתו, כדי שהוא יאמין שאני אוהבת אותו כמו שהוא,
כדי שהוא יסכים להתאמן איתי על איך להתנהג אחרת. תפקידי גם לתת לו טיפול. טיפול שמתאים לו שיעזור לו לנהל את עצמו בעולם.
כדי להפחית התנהגויות חריגות, כדי לתת לילדים האחרים רווח בין אירוע לאירוע כדי לצבור כוחות וכדי להתאהב בילד שלי כמו שהם יכולים להתאהב בו.
כי הוא ילד להתאהב בו.

בפעם הבאה שילד הקשב שלכם מתפרץ, נסו להכיר ולתת לגיטימציה לקושי האמיתי שלו. גם אם זה נשמע לכם זניח, מטופש ולא הגיוני.
בשבילו, זה מאוד הגיוני ומאוד משמעותי. ״תזרקו עליו קצת אהבה״, משפט שלימדה אותי אפרת לקט. ״חיים שלי, זה הכי מסתכל בעולם אמיתי שאתה
עומד בתור כל כך הרבה זמן ואנשים עוקפים גם אותי זה יכול להטריף ברמות״.
״מאמוש, אוף לא ידעתי שהייתה לך כזו ציפייה גם הבוקר לאכול את הקורנפלקס הספציפי הזה, ברור שאתה כועס כשחשבת שאני אקנה ולא קניתי״.

במקום להשקיע את המילים שיש לכן בלדבר על ההתנהגות שלהם, דברו על הרגשות שלהם.
הם לומדים כל הזמן מה נכון ולא נכון בהתנהגות, אבל הם לא יודעים להבין מה הם מרגישים.
בבית היו הסנגורים של הרגשות שלהם ובהמשך הם יוכלו לסנגר על עצמם.

מירה בוקאי – מבינה את המוח מופרע הקשב שלכם ומאמנת לחיים.

_______

רוצה לקחת את האימון לשלב הבא?
קורס ‘אני הבוס’ בבית אמא מאמנת – התוכנית המקיפה בישראל לניהול עצמי של הפרעת קשב.
בואי לענות על כמה שאלות כדי לעשות בדיקה קצרה ולבחון האם הקורס הזה הוא בדיוק מה שאת צריכה (או הילד שלך).