התדרדרות התנהגותית

היי אמא יקרה,

לפני הכל, זה ממש מרגש שאת רואה את הבת שלך, מבינה באיזו תקופה היא נמצאת, מהם הצרכים
שלה וגם השאלות שלך מעידות על רצון להתפתח וללמוד.

ממש כמו שאת כבר מבינה, בר באמת נמצאת בתקופה סופר רגישה- הסתגלות לגן חדש, מעברים בין
חגים וימי שגרה, כל מה שהיה קבוע ויציב או מוכר משתנה לה.

הצרכים האלו שהזכרת אלו אכן הצרכים של בר כרגע- אהבה ותשומת לב.
נכון, שלצד ההתנהגויות החדשות זה מאתגר יותר,
אך באמצעות המענה על הצרכים הללו נוכל לעזור להפחית את ההתנהגויות האלו בדיוק.

אני מחלקת את התשובה שלי לכמה עקרונות בסיסיים:

1. מודלינג ועקביות-
ילדים לומדים את העולם בלמידה אגבית ועקבית.
כלומר, לומדים מתוך התבוננות וחיקוי של דמויות משמעותיות מסביבם.
לכן, הדבר הראשון שאני ממליצה לבדוק ולחשוב הוא מה קרה לפני שהיא התנהגה ככה, מה קורה בבית
לאחרונה.
כשבר צועקת או מצווה, חשוב שאתם ההורים תהיו אלו שמורידים דווקא את הטון.
כלומר ברגע שהיא צועקת- אנחנו נענה לה בקול נמוך ממנה.
וכשהיא מצווה נניח “נו תביאי לי את הנעליים”- אשאל אותה:”בר את צריכה עזרה? שאביא לך את
הנעליים כי את כרגע לא יכולה?”
העקרון הזה אומר: תהיו האדם שאתם רוצים שהילד שלכם יגדל להיות.
עקביות היא הדרך שלנו ללמד את הילדים שלנו כל דבר.

והלמידה מתרחשת מתוך התגובה שלי לילד כאשר עושה משהו.
למשל, בר צועקת ומצווה ואני עונה בטון נמוך יותר ושואלת “מה רצית לבקש?” כלומר, את מתנהגת
באופן שבו את רוצה שהיא תתנהג.
נכון, היא לא תלמד אחרי פעם אחת לבקש בצורה נעימה ורגועה יותר. אך אחרי 10 או 20 פעמים היא
תוכל ללמוד ותוריד את הטון כי זהו המודלינג והתגובה שלך שהיא מקבלת כבר כמה פעמים בעקביות.

2. דמייני איתי קרחון שרק את קצהו אנחנו רואות.
הקצה אותו אנחנו רואות הוא ההתנהגות של הילדים שלנו.
בבסיס של כל התנהגות מפריעה, כלומר מתחת לקצה הקרחון, ישנו רגש מכאיב שהתעורר ומשם עולה
צורך שלא קיבל מענה.

בפועל אנחנו נראה את ההתנהגות (צעקות או ציווים), ואותה נרצה לשנות או להפסיק. ומה שהוביל
להתנהגות הזו אלו רגשות וצרכים שאותם חשוב להבין ולהכיר עוד לפני שנרצה לשנות את ההתנהגות.
את כל כך מבינה שהיא זקוקה לך יותר עכשיו, כלומר יש פה צורך בתשומת לב ממש כפי שאת בעצמך
הבנת.

וגם, אולי היא קיבלה הרבה איסורים בגן. ובבית כבר קשה לה להכיל אותם כלומר יש פה תסכול וצורך
שמישהו יבין אותי.
לכן- כשאנחנו ניתקל בהתנהגות מפריעה חשוב שנשאל מה היה כאן קודם? מה הילד שלי מרגיש? ומה
הוא צריך?
נכון. זה לא פשוט וזה עניין של אימון בהשהיית התגובה ומפעם לפעם רק תלמדי ותשתפרי. אני בטוחה.
3. חינוך בדרך הכן –
המוח שלנו לא יודע לפרש איסורים להתנהגות. כלומר, כדי שנצליח ללמד התנהגות אין דרך אחרת מלבד
ללמד מה כן.
זה נפלא שאת יורדת לגובה העיניים של בר כשהיא צועקת. ואז, במקום להגיד לה מה לא- בואי נמיר את
זה למה כן.
“מאמי שלי, התכוונת לבקש משהו?”
ובפעם היחידה הזו שהיא תבקש בצורה נעימה ושקטה יותר- זה המקום להראות לה ששמת לב לשינוי.
“את מבקשת בצורה כזו נעימה. בוודאי שאעזור לך”.

ככל שתאירי לה את כל הפעמים בהם ביקשה בנועם- ההתנהגות הרצויה הזו תיטמע.

4. בקורס של אפרת, עיצוב התנהגות של ילדים, אפרת עושה הפרדה בין 3 סוגי התנהגויות:

1. התנהגות רצויה – שעליה תפקידנו לתת תשומת לב ולעודד אותה.

2. התנהגות לא רצויה ולא מזיקה – למשל הדיבור בציווי.

אנחנו מבינים שכדי להפחית את אותן התנהגויות עלינו להתעלם מהן (לא מהילדה. רק מההתנהגות).
מתוך הבנה שכשאנחנו מדגישות ושמות פוקוס על מה שלא טוב הוא עלול להתעצם.

3. התנהגות לא רצויה ומזיקה – כמו להרביץ כשהיא כועסת או לרוץ לכביש.
שאלו התנהגויות שאליהן כן נתייחס בדרך חיובית ומכוונת.

*את מוזמנת לצפות בסרטון ההקדמה של הקורס – עיצוב התנהגות (פתוח עבורך).

5. חוג אמא – בתוך כל מה שהתערער בתקופה הזו, ובעיקר בשל חוסר היציבות שילדים צעירים כרגע
חווים, חוגאמא הוא הדבר הכי עקבי, מאפשר ודאות ובטחון עבורם.

בנוסף, חוגאמא היא הבסיס למערכת יחסים יציבה וקרובה. הוא מאפשר את בניית האמון של הילדים
שלנו בנו, וכשנרצה ללמד אותם התנהגות מסויימת הסיכוי לשיתוף פעולה גדול יותר.
ולכן, במיוחד עכשיו חשוב מאוד להגדיר את חוגאמא כך שיהיה קבוע- בשעה קבועה, ביום קבוע בשבוע.
זהו יהיה הזמן שבו את ובר עושות משהו יחד, ששתיכן נהנות ממנו. אפשרי לה להוביל בזמן הזה.

ואם את מיטיבת לכת, אני יכולה להציע לך את מה שאנחנו מכנות “חוגאמא לוריד” – תוספת של 15 דקות
יומיות איתה, רק את והיא. ללא נייד

אשמח לשמוע מה דעתך,
וכמובן לשמוע ממך עדכונים אם בא לך,
אני כאן בשבילך,
קרן