היי אמא יקרה,
לפני הכל אני קוראת אותך וממש שומעת מבעד למילים את האינטואיציות החזקות שלך ונשמע שהמתוקה שלך זכתה באמא שרואה אותה באמת!
אני רוצה להציע לך כמה שאלות שתשאלי את עצמך ותבדקי בימים הקרובים, מוזמנת לעדכן אותי מה גילית 😊
איך אתם כהורים מדברים לעצמכם? האם אתם סלחנים כשאתם עושים טעות? האם יש ביקורת בביית או הרבה תיקונים/ הערות? (גם ביניכם ההורים וגם כלפיה).
ילדים לומדים את העולם בלמידה אגבית ומאמצים לעצמם דרך ההתבוננות בנו, הדמויות המשמעותיות בחיים שלהם, הרגלי חשיבה,
אמונה (או חוסר אמונה) בעצמם וכמובן אלו מתורגמים להתנהגות. המודלינג שלכם בכל מיני רגעים הוא זה שמוטמע הכי טוב במח שלה, שעד גיל 6 סופג וסופג.
באותו הקשר – מה קורה בביית במצבים בהם לא הצלחתם משהו / איחרתם / לא עמדתם ביעד של עצמכם? האם התגובה שלכם (שוב, כל אחד מכם מול עצמו / מול בן.ת הזוג)
הן חד משמעיות או סלחניות? (למשל אני כזו גרועה לעומת אני עדיין לא טובה בזה).
אחד הדברים המרכזיים והמשמעותיים שבונים את הבטחון העצמי שלנו הוא התנסות שוב ושוב במשהו ובניית תחושת המסוגלות.
כמובן שבתהליך למידה יהיו טעויות ומהן אנחנו לומדים, גדלים ומשתפרים כל הזמן (תתאמן תשתפר 😊). ככל שהילד מתנסה שוב ושוב,
הוא מתקדם ומשפר את היכולות שלו. העניין הוא, שעל מנת שילד יעיז לנסות, הוא צריך לדעת בבטחון שהוא יכול לטעות, שזה לא סוף העולם ושמזה לומדים.
מזמינה אותך לחשוב האם יש מרחב טעות לכם ולה בבית?
בנוסף ממליצה לתמלל דברים קטנים במהלך היום שמתפקששים לנו (כמו שקורה לכולנו) וחשוב לא פחות – איך פתרתם את הבעיה שנוצרה ובקרה לפעם הבאה.
לדוגמא: “וואו ממי, את יודעת מה קרה לי היום? באתי להכין עוגה וגיליתי ששכחתי לקנות את כל המצרכים! (הטעות / הבעיה שנוצרה)
ולא היה בסופר כלום אז נסעתי ממש רחוק בשביל למצוא את מה שהייתי צריכה (הפתרון שמצאתי).
חזרתי עייפה ממש. פעם הבאה אני צריכה לכתוב לי לא לשכוח לקנות את המצרכים (בקרה לפעם הבאה)”.
בנוסף לכל הנ”ל חשוב שתזכרי שישנם מרכיבים התנהגותיים שונים בכל אחד מאיתנו, ולא אחד מאיתנו טמפרמנט שונה.
ישנם ילדים מופנמים יותר או פחות וזה נכון לגבי כל תכונה. ככל שנאפשר לילדים שלנו להיות ‘הם’ בסיטואציות שונות לא ננסה “לתקן” אותם,
התחושה של מרחב בטוח תתחזק שכן היא יכולה להיות מי שהיא.
לדוגמא: אם היא לא מדברת ליד אנשים, אולי היא מתביישת, אולי היא צריכה להרגיש מאד בנח כדי לדבר, אולי היא מאד מתאמצת לדבר אבל לא מצליחה להתגבר על המבוכה,
אנחנו לא יודעים. לכן אפשר לשאול אותה מה היא מרגישה? או להציע לה רגש בעצמכם (את מתביישת?…) ולתת לגיטימציה לכל רגש שהוא.
כי זה באמת ממש בסדר להתבייש או להעלב ממשהו. זה מה שהיא מרגישה. והרי ילד מתנהג את מה שהוא מרגיש.
ככל שתתנו לה שמות לרגשות שעולים והרבה מקום, ככה היא יותר תוכל לדבר אותם ולהסביר את עצמה.
דבר נוסף, מוטיבציה נבנית מתוך כך שהצלחנו במשהו, וכאן נשאלת השאלה – האם אתם כהורים מעודדים רק על הצלחות או גם על שיפור ביחס למה שהיה לפני כן.
לדוגמא: ילד יכול להתנסות בשטיפת כלים. בפעם הראשונה יישברו לו 2 כוסות וצלחת, בפעם השניה תשבר רק כוס אחת. זה שיפור ביחס ללפני כן ולכן זו התקדמות.
נרצה לשבח את ההתקדמות, את השיפור ביחס לעצמו.
יש מנטרה שאני מוצאת כמאוד יעילה ומקדמת – ‘העיקר שניסית’. זה מסמן לילד/ה שחשוב לנסות ושזה העיקר ושאם הוא יתאמן – הוא בהכרח ישתפר.
דבר אחרון חביב – הרבה פעמים נרצה לאפשר לילד עצמאות פיזית.
מה שמתפספס לפעמים זה העובדה שעצמאות היא גם מחשבתית ולכן ממליצה מאד להגדיל את המקומות שבהם היא יכולה לבחור ולקבל החלטות שונות,
וכן להזמין אותה להביע את דעתה על דברים שונים. לדוגמא – (ממי מה את חושבת על מה שלבשתי, מתאים לדעתך?).
לגבי קורס בנושא – קורס גבולות וסמכות הורית – מומלץ בחום 😊
מקווה שהתשובה תעזור ותכוון אותך במסע שלכם 😊
מוזמנת לעדכן איך הולך ובכלל.
חג אורים שמח ומואר
הדר להב.
52 שבועות בהם תקבלי למייל תוכן 'הידעת?' שיעזור לך להבין טוב יותר את הילדים שלך
אמא מאמנת בע״מ
רחוב אהרון איתין 2 תל אביב , 6900316
במייל: help@imameamenet.co.il
או
לחצי כאן להתחלת שיחה בוואסטאפ
