אי אפשר להתעלם מהעובדה שישראל במלחמה
אי אפשר, באמת, הלוואי ויכולתי
אבל אי אפשר לייחס כל התנהגות של כל ילד
למלחמה
כי אין באמת קשר.

הילדים הצעירים שלנו לא יודעים שמתחוללת בחוץ מלחמה
הם כמובן מרגישים משהו
מבינים משהו
מזהים שאנחנו לא כתמול שלשום
אבל זה לא רלוונטי לצרכים שלהם

תחשבו שניה על ילד שבוקעת לו שן ראשונה או חמישית
האם השן תתעכב כי בחוץ מלחמה?
התשובה היא לא

האם ילד שצריך להיפרד מהטיטול וכבר בשל לצרכים באסלה
יעכב את עצמו כי בחוץ מלחמה?
התשובה היא לא

אני יכולה להמשיך אבל נראה לי שהנקודה ברורה
ובדיוק כמו פרידה מטיטול או בקיעת שיניים
ככה גם ההתפתחות הטבעית של ילדים צעירים
ככה בימים רגילים
וככה גם בימי מלחמה

יש להם צרכים שלא מקבלים מענה,
וכשהם לא מקבלים מענה הם ״צורחים״ את הצרכים שלהם
ואנחנו נוכל לראות את זה קורה בשלושה מסלולים

רגרסיה –
חזרה למוצץ , לבקבוק, לשמיכה, הרטבת לילה או יום
התנהגויות מופנמות –
דיבור ביללנות, בכי מרובה, היצמדות אלינו, שינה בתנאים מסוימים לידנו או איתנו
התנהגויות מוחצנת –
טנטרומים בפרקי זמן ארוכים, בתדירות ובעוצמה גבוהה יותר, נשיכות, זריקת חפצים,
קללות, מריבות אחים בלתי נגמרות והצקות

אנחנו מייחסים את ההתנהגויות האלה למלחמה, אבל זו לא רק המלחמה
אולי גם המלחמה, אבל לא רק.

ילדים לא מתנהגים כמו שצריך
כי לא לימדנו אותם להתנהג כמו שצריך כי אנחנו לא רגועים
או לא יודעים מה לעשות כשהם מתנהגים בצורה מסויימת
כי אנחנו נותנים להם פרסים ולא תאמינו מה הפרסים האלה באמת מחזקים 
וכי את הפרס הכי חשוב, הכי חזק והכי חשוב להם 
אנחנו כמעט ולא נותנים להם או לא נותנים להם מספיק ממנו

אני מבטיחה לכם שאחרי 5 השיעורים האלה,
תבינו את הילדים שלכם אחרת 
תהיו הרבה יותר ברורים לעצמכם ולמה אתם פועלים בצורה מסויימת
תבינו איך סמכות הורית נראית כשהיא חיובית
ותירגעו
ואז גם הילדים שלכם יירגעו
לא משנה בני כמה הם
לא משנה בני כמה אתם 
או כמה ילדים יש לכם
אבל רק אם תרשמו – תדעו