מתבגרים

אמאלה מתבגרים – על מה נדבר בהרצאה?

גיל ההתבגרות לא צריך להיות הסיוט או הפחד הכי גדול שלנו כהורים,
זה כאילו ״לא לגיטימי״ שלא נדע איך להתנהל עם מתבגרים כי אנחנו כבר ממש ממש מנוסים,
אנחנו כבר יותר מעשר שנים הורים ואיכשהו לילדים צעירים זה לגיטימי ואפילו ממש חשוב שניקח הדרכה ולמתבגרים – פחות,
אנחנו כבר אמורים לדעת.

אז על מה נדבר בשידור החי? הנה כמה נקודות שחשוב שתזכרו

• התפקיד שלנו ההורים בחיי המתבגרים שלנו
• מה המסר שתרצו שהמתבגרים שלכם ישמעו מכם?
• איך אתם רוצים שמערכת היחסים איתם תיראה?|
• האם אתם רוצים להיות כתובת למצוקות של המתבגרים שלכם או בכלל?
• האם אתם חושבים שהיא או הוא מרגישים את המסר הזה מכם בחיי היומיום?
• ובעיקר – מה את מוכנה לעשות כדי שהמתבגרים שלנו ירגישו את אהבה והאכפיות שלנו אליהם?

אכזבה
המילה או התחושה שהכי מפחידה את המתבגרים שלנו,
לא משנה מה אתם חושבים,  הפחד הכי גדול של מתבגרים הוא לאכזב אותנו ההורים.
המשפט הכי חשוב שהם צריכים לשמוע מאיתנו –
אנחנו לא נכעס, אנחנו נבין ונעזור לכם.

על המוח של המתבגרים שלכם
רק בעשור האחרון החלו מחקרי מוח של מתבגרים לתת תוצאות,
אפילו ההבנה המעמיקה יותר של מה שקורה בתוך המוח מתחילה להעמיק בזכות מכשור מתקדם של חקר המוח.
החלק האחרון שמתפתח במוח הוא הקורטקסט הפרה-פורנטלי שהוא מערכת הניהול שלנו:
כל מה שקשור בניהול סיכונים, ניהול תגובות אימפולסיביות, ארגון, שיפוט, אמפתיה בכל אלה הם מאותגרים כרגע.

בדיוק כמוני
מה זה אומר?
רגע לראות את הסיטואציה איתה אנחנו מתמודדים דרך העיניים שלהם שהם בעצם שלנו,
נקודת המבט שלנו היום ומה עובד לנו היום,
או מה היינו רוצים שההורים שלנו, כשאנחנו היינו מתבגרים, היו עושים עבורנו
או מה היינו רוצים שההורים שלנו, כשאנחנו היינו מתבגרים, היו אומרים לנו.
לחכות שיעבור לי,
להתרחק מכל ההצפה הרגשית שאני מרגישה עכשיו,
כדי שאוכל לדפוק לה או לו על דלת החדר ולהגיד – בוא נדבר. בואי נדבר.

כעס
יש לנו איזו ציפיה מוגזמת שהמתבגרים שלנו כבר יהיו מי שאנחנו,
עם אותו סט ערכים, שיקול דעת, תגובות שקולות
ואנחנו מצפים מהמתבגרים שלנו לדעת את זה וכבר ״להיות שם״ כמונו,
לפעמים זה קל לשכוח שהמתבגרים שלנו הם עדיין בדרך,
עוברים את אותם דברים שאנחנו עברנו כמתבגרים בגיל שלהם,
זה ממש ממש קשה לשים את עצמנו בנעליים שלהם כמתבגרים, אני יודעת,
אנחנו כאילו לא מצליחים להבין מה הכפתור המיוחד והלא עקבי שמפעיל את ההגיון שלהם,
וכמה אדיטיוד יש להם ואיך שהם מגלגלים את העיניים כשאנחנו מדברים אליהם,
והם גם כאלה עצלנים ורעבים הם הרי או אוכלים, או ישנים או רבים עם מישהו, האחים שלהם או אנחנו.

הזמנה לבדוק
כמה אוויר יש במיכל היחסים שלכם עם המתבגרים?
כמה קשר, תקשורת, מילים טובות, מחוות של טוב יש לכם?
וכמה הנחיות, ציוויים, הערות וביקורת יש בו?
המתבגרים שלנו מסתובבים בעולם בתחושה של ״רגע, למה את כל הזמן אומרת לי מה לעשות?״

שאלות לשאול את המתבגרים שלנו:

1. ממי, מה אתה מתכנן לעשות היום?
2. מה קורה איתך אהוב שלי?
3. מה מעסיק את המוח החכם שלך?
4. בוא נשב לדבר קצת…מה אתה אומר?
5. אתה צריך עזרה במשהו ?
6. איך אני יכולה לעזור לך במשהו היום?

שעות שינה
לבנים מתבגרים, בתחילת הדרך 10-13 חשוב מאוד הגובה שלהם,
הם כמעט אובססיביים לו אז חשוב שידעו:

1. שהורמון הגדילה משתחרר בשינה
2. קורטיזול מגביר לחץ בלימודים ובכלל
3. אכילה לא מאורגנת כשהשינה לא
4. היכולת הכי גבוהה שלהם בגיל הזה היא ללמוד דרך התנסויות אבל מה שפוגע באופן מאוד חמור ביכולת הזו היא השינה של בני הנוער – מחסור בשינה שווה נזק להתפתחות המוח שלהם
5. יכולות הזיכרון מעובדות ומתגבשות במהלך השינה
6. למתבגרים יש מחזורי שינה שונים משל מבוגרים שלפעמים נתפסים בעינינו כ״עצלנות״
   הם משחררים את הורמון המלטונין בזמן מאוחר יותר במהלך הערב מאשר אנחנו המבוגרים,
   אז אם אנחנו מתעייפים בערך שמונה וחצי תשע בערב ובערך שעה וחצי אחרי כן אנחנו צריכים לישון,
   מתבגרים משחררים מלטונין בעשר וחצי אחת עשרה ועייפים מספיק רק שעה וחצי אחרי,
   ככה שאם את מנסה להעיר את המתבגרת שלך בשעה שש וחצי שבע זה שווה ערך כאילו הערתי אותך בשעה שלוש וחצי ארבע לפנות בוקר…

מתבגרים ולמידה:
הסינופסות – החלקים במוח שמאפשרים למידה נמצאים בכמות הגבוהה ביותר בגיל ההתבגרות ,
והלמידה הטובה ביותר שלהם היא דרך התנסויות – מתבגרים אוהבים וזקוקים ״לקחת סיכונים״ זה חלק מהגיל הזה, אבל!
התפקיד שלנו כהורים מאמנים הוא להציע להם סיכונים טובים, סיכונים מלמדים.

לבצע פרויקט,
להתקבל לעבודה,
להציע דייט למישהו שאני בעניין שלו,
לגשת לאודישן,
לפתוח ערוץ יוטיוב
כל אלה יכולים לספק להם את מידת הריגוש והסיכון אבל – באופן חיובי שגם מלמד אותם את החיים

אני מקווה שתירשמו להרצאה הזו
כדי שתיקחו את העקרונות האלה לשיחות עם המתבגרים שלכם,

אני מקווה שאצליח אפילו במעט, לעזור לכם לראות את המתבגרים שלכם באור מיטיב
תזכרו שעל אף הם נראים ״המוצר המוגמר״, הם עוד לא,
הם בדרך והם עדיין לומדים איך להסתדר בעולם והם עדיין זקוקים לכם,
אתם ההורים והם, עדיין הילדים שלכם.

שלכם באהבה,
אפרת לקט
אמא מאמנת