היי אמא יקרה,
מזל טוב להולדת הבנות.
בגיל שנתיים יש קפיצת התפתחות אצל הילדים שלנו.
הם פתאום מבינים שהם נפרדים מההורים שלהם, שיש להם רצונות אחרים ושונים מהסביבה שלהם.
שהם יכולים לומר לא, ומבינים של-לא שלהם יש משמעות.
הם רוצים לעשות לבד ולהחליט בעצמם והרבה פעמים הם אומרים לא רק לשם הלא.
אם הצורך שלה הוא להחליט אנחנו רוצים לתת לה מקסימום עצמאות, אפשרויות בהם היא מחליטה ובוחרת ומינון ה – לא שלנו.
לשים לב על מה אנחנו אומרים לא ואם אין סיבה ללא אז לאפשר כמה שאפשר.
וגם כשכן אומרים לא, יש הבדל באופן האמירה – מצרפת לך פוסט שכתבתי שיוכל לעזור לך.
יש לי הקבלה קצת קיצונית אבל שתעזור להבין:
דמייני שבן זוגך היה מביא אישה נוספת הביתה ואת היית צריכה להסתדר איתה איך היית מגיבה?
תחשבי שעד עכשיו היא הייתה המלכה של הבית ופתאום הצטרפו להן שתי אחיות מתוקות שלוקחות ממנה את תשומת הלב, איזה הרעת תנאים אה?
הצורך שלה בתשומת לב גדול, והחוסר מורגש אצלה ואז מה שאנחנו חווים זה התנהגויות מפריעות והרבה.
מכיוון שזו הדרך שלה לקבל תשומת לב (גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב).
אז חשוב שנבין איך לתת מענה לצורך שלה- צורך בתשומת לב.
אני ממליצה לך בחום להתחיל איתה חוג אמא.
שעה אחת קבועה בשבוע שלך ושלה לבד.
עדיף מחוץ לבית, בלי מסכים או הסחות דעת. רק את והיא בזמן איכותי שלכן.
וחשוב ממש גם לשווק אותו- לספר לה כמה התגעגעת לזמן שלה איתך, כמה כיף לך שרק את והיא ביחד.
ואל תדאגי זה לא מכניס רעיונות, זה מה שהיא חווה גם כך את רק נותנת לה מילים שיעזרו לה להבין את עצמה טוב יותר ולהבין שרואים אותה ואת הקושי שלה.
חשוב לי לומר לך בתור אמא לשלושה צמודים ומאמנת אימהות לצמודים שאני מבינה אותך.
זה קשה ומייסר ומלא ברגשות אשמה.
ויחד עם זאת כמות הזמן היא לא מה שחשוב אלא האיכות שלו. השאלות החשובות הן מה את עושה בזמן שאת איתה? איך את מנצלת אותו.
ואני מזמינה אותך לכתוב לי ואעזור לך בשמחה.