אלימות

היי אמא, תודה לך ששיתפת פה על האתגר הלא פשוט הזה.

אני כל כך מבינה את התחושה הזאת של החוסר אונים, שהילד פתאום מתנהג התנהגויות שלא הכרתי קודם. ממש מכירה מקרוב.

ותודה ששאלת את השאלה הזו כי התשובה עליה יכולה לעזור לעוד הורים שחווים את נושא האלימות הפתאומית בבית.

אני אתחיל בזה שילד אומר בהתנהגות את מה שהוא עדיין לא מצליח לומר לנו במילים.

וילד שמתנהג באלימות בגיל הזה מביע איזושהי מצוקה, זו ממש קריאה לעזרה!

וכמה שקשה לנו מול ההתנהגויות הללו, לו קשה פי כמה!

ולכן,

ברגע שאני רואה ילד שמתחיל להתנהג באופן שונה אני חייבת רגע לחשוב מה קרה בתקופה הזו,
כדי להבין איך נוכל לעזור לו ולהפחית את המצוקה שהוא נמצא בה.

אם נסתכל לעומק על החוויה שלו ממה שציינת כאן, הוא חווה שינויים בחודשיים האלה.

שינויים פיזיים ורגשיים.

גננת שפתאום עזבה את הגן,

בטח שמע המון לקראת סוף הגן והקייטנה שחלק מהחברים עולים לגן אחר והוא עדיין נשאר בגן.

והוא נכנס לתחושת אי וודאות לגבי מה יהיה…

מה יהיה איתי שנה הבאה?

ולמה הם עוזבים ואני נשאר?

ואיפה הגננת שהייתה כאן איתי כל יום?

אני לא אראה את החברים שלי יותר?

תחשבי על זה…

המון דאגות, שאלות לא פתורות, פתאום חופש גדול ועכשיו שוב חוזרים לשגרה.

חוסר וודאות, חוסר שליטה במה שקורה סביבו, חוסר ידיעה שמערער לו את הביטחון…

ועל כל זה הוא עדיין לא יודע לספר לך במילים!

הדבר הראשון שהוא זקוק לו זה אמפתיה.

ממש שתבינו את מה שהוא חווה, את מה שהוא מרגיש… ומשם להגיב.

ברגע של אלימות פיזית אני יורדת לגובה עיניים לא כועסת אבל כן אסרטיבית

ואני אומרת מנטרה בעקביות: “בבית שלנו לא פוגעים לא בך, לא באחר ולא בסביבה”.

ומיד לאחר מכן,

” אני רואה שאתה ממש כועס עכשיו….

או

“אני רואה שממש קשה לך עכשיו… אתה רוצה להגיד לי משהו?”

ולפעמים אחרי המנטרה הזו, אני רק אחבק. ואגיד “אני כאן איתך! ותכף זה יעבור”

מאוד תלוי בסיטואציה.

זאת אומרת אני כן מגיבה לאלימות במנטרה בלבד, אבל היא לא מנהלת את התגובה שלי.

אני לא מזינה אותו בכעס שלי או ברגש שלי כלפי האלימות שלו, אלא באמפתיה כלפיו.

שאני איתו בסיטואציה הרגישה הזו, שאני מבינה מה הוא חווה ומה עובר עליו ואני כאן איתו בקושי.

ילד שמבטא צורך באלימות זה ילד שזקוק לנו, לעזרה שלנו, להכוונה שלנו.

שנעזור לו ללמוד לנהל נכון את הרגשות שלו.

ובעיקר שנעזור לו ללמוד להגיד מה הוא מבקש במקום להתנהג את זה.

ועכשיו למניעה.

אחד הכלים הטובים למניעה הוא – חוג אמא.

חוג אמא כריטואל.

ריטואלים מייצרים ביטחון בחיים שלנו. ובטח לילדים שלנו.

ובתקופות כאלה של חוסר וודאות הילדים שלנו זקוקים לנו,

להקשבה שלנו, למרחב הבטוח והמכיל שלנו, לתשומת הלב שלנו.

ולכן אם עדיין לא עשיתם חוג אמא אני מזמינה אותך להתחיל.

בשלושה שבועות הקרובים לתת בוסט של חוג אמא – פעמיים בשבוע ובנוסף בכל ערב עוד רבע שעה

של שיחה טובה עם עדיפות לשיח רגשי.

חוג אמא מעבר לזה שהוא בונה את מערכת היחסים שלכם, הוא גם מונע המון התנהגויות מפריעות.

הזמן הזה יחד מרפא, מרפא את הנפש של הילד.

ושהילד מרגיש טוב, הוא מתנהג טוב!

זו שאלה רחבה ויש לי המון שאלות חשובות לשאול כאן.

מתי זה קורה בשעות היום?

כמה פעמים זה קורה?

באילו סיטואציות בעיקר?

איך את מגיבה להתנהגויות האלו?

אני מקווה מאוד שעזרתי לך בתשובה שלי.

ואם את זקוקה לעוד התייעצות בנושא, מוזמנת לפנות אלי.

אני כאן בשבילך

חלי סבג