ויכוחים לפני השינה

איזו שאלה חשובה ורלבנטית כל כך להמון משפחות למתבגרים. תודה שהעלית את הנושא לדיון.

ממה שכתבת אפשר לראות את הרגישות שלך לבת שלך, כמה חשוב לך לנהל איתה שיח משותף, מכבד ומבוסס ערכים.

באופן כללי, נושא שעת השינה מאתגר מאוד אותנו ההורים למתבגרים ובמיוחד בחופשים, כשאין על פניו, בראיה של המתבגרים,
סיבה טובה לקום בבוקר מוקדם, ולכן קשה להם לפעמים לראות מה הבעיה בללכת לישון מאוחר,
וזה גם מתחבר לעובדה שהמלטונין מופרש אצל מתבגרים מאוחר יחסית ואפילו יותר מאוחר מאשר אצלנו המבוגרים.

בהתייחס ספציפית לבת שלך, נראה שזו לא הסיבה, כי כתבת שמאז ומתמיד יש לה קושי ללכת לישון,
היא מתקשה להירדם וחוששת שלא תקום בזמן בבוקר ולכן לא קובעת פעילויות בבוקר בחופשים.
לקושי הזה התייחסתי בסוף התשובה.

ממה שכתבת עלו שני דברים:

1. לקראת שעת השינה הבת מחפשת אינטראקציה איתכם ההורים, כלומר תקשורת איתכם ונוכחות שלכם, ותיכף אתייחס בהרחבה לסוגיה זו שנראית לי שהיא הבעיה המרכזית.
2. דבר נוסף שאני מבינה שקשה לכם לראות ולהכיל, אבל יוצא מבין המילים ותיאור ההתנהגות שלה, שהיא יודעת שהיא צריכה לישון והיא יודעת שמה שהיא עושה לא מקובל.
   אני בטוחה שהיא מכירה את כל הנימוקים וההסברים כבר ואתם יכולים לשחרר מהם כרגע.
   אני מאמינה, על בסיס התיאור שלך והניסיון שלי עם המתבגרים הפרטיים שלי וילדים של מתאמנים שלי, שהיא יודעת, גם כשאם אתם לא מבקרים וכועסים בקול רם,
   שהיא לא עומדת בהסכם ושהיא אמורה ללכת לישון ויש סיכוי אפילו שהיא בהלקאה עצמית בתוך תוכה על זה. לכן היא מתגוננת, לכן היא אומרת שאמרה שתשתדל
   ולא מוכנה להגיד שהסכמת על שעה ספציפית. בהחלט יכול להיות שכשהיא אומרת את הדברים יש פער גדול בין מה שהיא מרגישה כלפי עצמה בפנים
   ובין מה שהיא אומרת לכם ומפגינה בהתנהגות החוצה.
   אפשר ברגע שקט, במהלך היום – לא קרוב לשינה, אפילו לשאול אותה מה היא הרגישה ומה חשבה עליכם ועל עצמה כשאמרה את הדברים.

ילדים, ומתבגרים עם עדיין ילדים, זקוקים לנו ההורים. הם צריכים את היחס שלנו, את הזמן שלנו איתם אחד על אחד, את הנוכחות וההקשבה שלנו. הם צריכים שנראה אותם.
לפעמים בגיל הזה הם מסתגרים כל היום בחדר שלהם עם עצמם, עם המסכים, עם חברים לפעמים. הדלת סגורה. קל לחשוב שהם מסתדרים, שהם לא רוצים אותנו בסביבה.
לא רק זה, לפעמים אפילו כשאנחנו נכנסים אליהם ורוצים לדבר איתם, לשאול לשלומם, להזמין אותם לאכול או לתכנן את היום הם יגידו לנו “תלכו”, “לא עכשיו” וכו.
לפעמים אפילו יגידו את הדברים בצעקה או בדרך אחרת שעלולה אפילו לפגוע בנו כי הרי באנו לעשות טוב ובכוונה טובה.

ועוד דבר מאוד חשוב לזכור: ילדים אומרים בהתנהגות מה שהם לא מצליחים להגיד במילים.
ונכון שהיא בת 13 וכבר יש לה הרבה מילים, אבל אולי היא נבוכה להגיד את מה שעל ליבה. אולי היא ממש ממש צריכה שתשבו לידה כמו שכתבת והיא יודעת שאם לא
ששים לעשות את זה ואפילו כועסים שהיא מבקשת, אז היא לא מבקשת והיא מייצרת שיח בדרך אחרת, מסורבלת, שבסופו של דבר אפילו פוגעת גם בה.

אבל זה הזמן לזכור שאנחנו ההורים, אנחנו המבוגר האחראי, ואנחנו יודעים שהם צריכים אותנו ואת הקשר הזה איתנו. אז לא להתבלבל גם כשהם מבקשים שנלך.
כן לכבד ולהקשיב, כן ללכת באותו רגע, אבל גם לשאול אוקי – אז מתי כן? מתי נוכל לדבר? וכן להזמין לזמן ביחד. וכשרואים אותם, אפילו לרגע לזכור להגיד להם
משהו טוב ונעים. ואפילו רק לדפוק בדלת ולהגיד התגעגעתי ואני כאן כשתרצי ובינתיים הבאתי לך…. (שתיה/פרי משהו שיראה לה שהיא במחשבה שלך).

לא כתבת כמה זמן ביום יש לכם, לכל אחד מההורים, עם הבת שלכם, מה אתם עושים ביחד, האם יש לכם חוג אמא/אבא קבוע. ומה הרכב המשפחה.
אז אני לא יכולה להתייחס ספציפית למה שקורה אצלכם בבית בהקשר הזה. אבל, נראה ממה שכתבת שהנושאים שעולים פתאום לפני השינה לא דחופים לדיון בשעה הזאת,
שאפשר היה לכאורה לדבר עליהם יותר מוקדם או מחר. מכל מה שעלה מהדוגמאות שכתבת אני מסיקה שהיא צריכה עוד זמן תקשורת. יכול להיות כשהבית נעשה שקט
וכולם הולכים לישון זה הזמן שבו היא מרגישה שהיא יכולה לבקש את תשומת הלב הזו, ויכול להיות שאז היא נזכרת בצורך שלה בזמן ביחד.

יכול להיות שלפני כן עם כל ההתרחשויות האחרות בבית היא לא מרגישה שהיא יכולה לבקש (וזה לא אומר שום דבר עליכם, זה שלה ויכול להיות גם שזה לא זה).
יכול להיות שכשמשתרר שקט היא נזכרת שרצתה לדבר ושכחה לבקש. יכול להיות כשמשתרר שקט היא נלחצת, כי כמו שכתבת היא מפחדת להיות לבד או חרדה שלא תרדם.

מה שאני מציעה בשלב ראשון זה להקפיד על זמן 1:1 איתה כל יום.
גם אם יש חוג אמא/אבא זה כנראה לא מספיק. יש לה צורך בעוד. אז תמצאו כמה דקות,
אפילו רבע שעה נוספים ביום לזמן בנוכחות שלכם (לפחות אחד מכם) איתה. זה יכול להיות אפילו לשבת לשתות משהו קר ביחד כמה דקות במרפסת,
או לצאת להליכה אם היא מוכנה, ואפילו להקשיב איתה לשיר שהיא אוהבת.

הייתי גם מזמינה אותה לקחת חלק ולהיות מעורבת.

למשל במה אוכלים מחר – אם זה נושא שמעסיק אותה ואם היא אוהבת להיות במטבח. לתת לה להחליט ולבחור,
לתת לה להיות שותפה ביחד איתכם בהכנה. ואם זה לא משהו שמענין אותה אז לתת לה מקום ומשמעות בבית בתחום/פעילות שכן מעניינים אותה וכן יש מוטיבציה בהם.
תזמינו – אין לכם מה להפסיד – מקסימום היא תסכים.

בנוסף, תמצאו זמן רגוע שלכם ביחד איתה, אפילו תיזמו אותו – למשל תצאו איתה לבית קפה, ותדברו איתה.
תגדירו מראש שזו לא שיחת ביקורת ולא נזיפה ומותר להגיד הכל. תגידו וגם תתכוונו.

ואז תשתפו אותה בזה שאתם שמים לב שכל יום קורה משהו לפני השינה ואתם מבינים שיש לה איזה צורך שאתם עדיין לא מבינים
ותשאלו אותה מה היא צריכה בלילה כשהיא הולכת לישון?

תגידו לה שחשוב לכם להבין מה קורה מבחינתה בלילה כשהבית נהייה שקט. איזה מחשבות עולות לה, איזה רגשות מתעוררים.
תשימו לפניכם דף עם רשימה של רגשות כדי שהיא תוכל להיעזר בו. תשתפו מה אתם מרגישים – שאתם מבינים שיש לה איזה קושי ואיזה צורך ושאתם
לא יודעים איך לעזור כי אתם לא מבינים מה הוא. שלא מתאים לכם מה שקורה כל לילה ושאתם חושבים שאם תדברו ותבינו אותה,
שאם היא תסביר/תבקש אתם בטוחים שתמצאו ביחד את הפתרון שמתאים לכולכם, כדי שיהיה לה יותר טוב וכולכם תוכלו ללכת לישון בלי הריבים.

כתבת גם שתמיד היה לה קושי להירדם, אז בנוסף לכל מה שכתבתי, אני מציעה, שאם עד היום לא בדקתם אם יש סיבה רפואית לקשיי ההרדמות והשינה,
שתשקלו אולי לבדוק במעבדת שינה כדי לדעת מה קורה במהלך ההירדמות והשינה שלה. שווה להתייעץ עם רופא הילדים, כי אולי יש משהו שניתן לפתור בהיבט הזה שיקל עליה.
כרגע, נוצר מצב שסביב הקושי הזה שלה נוצרו כבר תפיסות ואמונות שלה שאת קראת להן “חרדת שינה” שהיא לא יכולה לקום בזמן, שהיא לא יכולה להירדם.
בנוסף אם אתם חושבים שיש מרכיב חרדתי שנוצר סביב השינה, אולי שווה גם לשקול לברר את זה, בהמשך הדרך.