המון תסכול שיוצא בגן

היי,
אז קודם כל אני אתחיל מזה שהמעבר מגן חובה לכיתה א’ הוא גם ובעיקר מעבר ריגשי.
את מתארת שלאחרונה יש תסכול וכעס בגן, ויכולות להיות לכך המון סיבות.
חסר לי פה מידע של מה הגננת רואה? איך נראית התנגדות שלו? כמה זמן זה נמשך? האם קרה משהו בינו לבין הגננת?
אם שום דבר לא קרה בגן, ואם שום דבר בבית לא השתנה, יכול מאוד להיות שיש קשר בין ההתנגדויות בגן לבין המעבר לכיתה א’.

באופן כללי, בשלב הזה של השנה (אנחנו בחודש יוני עכשיו) הגננת כבר מכינה את הילדים למעבר לשנה הבאה,
הם המדברים המון על מה עושים בכיתה א’, על ההפסקות, על הלימודים, ויש ממש תוכנית לימודים שהגננת אמורה להעביר בגן לקראת העליה לכיתה א’.
בנוסף, הילדים מרגישים היטב את חוסר הוודאות – הם לא יודעים מי תהיה המורה? איך נראה בית הספר?
מי מהחברים שלהם יהיה איתם בכיתה? מה יקרה אם החבר הכי טוב שלהם לא יהיה איתם בכיתה?
לפעמים הם רואים שילדים אחרים מכירים כבר את האותיות והם לא, או עונים על כל השאלות של הגננת והם עדיין לא יודעים את התשובות..
ויש עוד הרבה מאוד דברים שמעסיקים אותם במעבר הזה.

ילדים שונים מגיבים בצורה שונה, וילדים אומרים בהתנהגות את מה שהם לא מצליחים להגיד במילים.
הרבה מאוד פעמים כשמתחילה ההכנה כזו בגן, לצד ההתרגשות והשמחה, הילדים גם חוששים, מבוהלים, מפחדים, מתוסכלים וגם כועסים.
הרגשות המכאיבים האלה ייצאו בגן, לפעמים בתגובות ספציפיות מול הגננת, לפעמים התגובות יורגשו בעיקר בבית ולפעמים התגובות יהיו גם בגן וגם בבית.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

1.קודם כל ולפני הכל- זה מקסים שהוא מצליח להביע רגשות ולהגיד במילים שהוא כועס ושהוא מתוסכל.
כשילד משתף אותי ברגשות שלו אני אומרת לו תודה שהוא שיתף ושאני שמחה שהוא מרגיש בנוח לספר לי, ואני גם ממש מנרמלת את התחושה שלו, כי מותר לו לכעוס, ומותר לו להיות מתוסכל.

2.לשאול אותו אם הוא רוצה שתעזרי לו? –  הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לילדים שלנו שאנחנו כאן כדי לעזור להם, משהו בהם מתמסר לשיחה.
ואז חשוב לשאול אותו ממה הוא מתוסכל? על מי או על מה הוא כועס?

3.להקשיב למה שהוא מספר ולהבין האם התסכול והכעס הם תוצאה של משהו שקרה בגן? משהו שקרה מול הגננת?
או שמדובר באי וודאות שקשורה למעבר (לדוגמה- פחד לא להיות עם החברים שלי בכיתה יכול לייצר התנגדויות בגן, ממש כמו שכתבת).

4.לתת מענה- אם מדובר בחוסר וודאות שקשור למעבר לכיתה א’, נניח כמו הדגמה שנתתי שילד מפחד שהחברים שלו לא יהיו איתו בכיתה- הייתי ממש מסבירה איך מחלקים לכיתות, מספרת לו שכל ילד בוחר 3 חברים שהוא רוצה שיהיו איתו בכיתה, ושמנהלת בית הספר והיועצת מתחשבות ברשימה הזו – ושופכת אור על חוסר הוודאות הזו. ממש לתת לו מידע שחסר לו.
ואם מדובר במשהו שקרה בגן מול הגננת או מול אחד הילדים- הייתי מזמינה אותו לחשוב ביחד מה אפשר לעשות, מלמדת אותו שלכל בעיה יש לפחות 3 פתרונות, ונותנת לו לבחור באחד הפתרונות שהצעתם.

5.תשומת לב – וכמה שיותר– בתקופות כאלה של חוסר וודאות- הילדים שלנו זקוקים לנו, להקשבה שלנו, להכלה שלנו, לתשומת הלב שלנו ולכן במקביל לכל הנ”ל הייתי ממש מקפידה על תשומת לב.
אם אתם עדיין לא עושים חוג אמא- הייתי מכניסה חוג אמא, ואם כבר יש חוג אמא, הייתי נותנת בוסט יומי של תשומת לב. 10-30 דקות ביום שלך ושלו – אני קוראת לזה- תשומת לב לווריד.

6.מענה להתנגדות לפעילויות בגן
הייתי מדברת איתו ומנסה להבין ממנו מה יש בפעילויות האלה שהוא לא רוצה להשתתף?
מה הוא היה רוצה לעשות במקום? האם יש לו רעיון? ואם כן- הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה שנדבר ביחד עם הגננת ונציע את הפתרונות שלו?
*אם הוא לא משתף פעולה או לא יודע להסביר מה יש בפעילויות האלה- הייתי מבררת עם הגננת,
ומנסה להבין האם ההתנגדות שלו היא ספציפית לפעילויות שקשורות במעבר לכיתה א’ או לא רק,
ובודקת איתה אפשרויות למענה לצורך שלו. אם הוא לא רוצה להשתתף בפעילות- מה הוא כן יכול לעשות בזמן הזה?

לפעמים יש סיטואציות שמצריכות התאמות ספציפיות ומדויקות יותר, נתתי פה את ההמלצות שלי מתוך הניסיון שלי כמאמנת, כאמא, וכמחנכת א’-ב’ לשעבר.
אני אשמח שתחזרי לשתף אותי אם ההמלצות עזרו. ואם את צריכה עוד דיוקים, אני כאן בשבילך.

ספרים מומלצים
הספר ” מה יקרה אם..?/ אורלי שמש – ספר מקסים שכולל 10 שאלות שילדים שואלים על כיתה א’, ולכל שאלה תשובה + הכוונה להורים.