זוגיות וחינוך

הי אמא משקיעה.
חייבת להקדים ולהגיד לך שמרגישים במילים שכתבת וגם באלה שלא כתבת איזה אמא מסורה את.
כמה חשובה לך הלמידה וכמה חשוב לך להיות מודליניג עבור הילד שלך,
גם בתגובות שלך שקשורות בזוגיות שלכם.

ברור לגמרי שהאידיאל ההורי הוא ששני בני הזוג יהיו מסונכרנים תמיד,
שיהיו מתואמים תמיד ושנגיב לעולם באופן שתואם את הצורך של הילד מכל הבחינות.

הבעיה היא שאנחנו אנשים שונים ולא תמיד אנחנו מצליחים להחזיק את האידיליה
הזאת לא משנה כמה היא חשובה לנו.

את מתארת סיטואציה שבה את לא מעירה לבעלך ליד הילדים שזה משמעותי כל-כך ומבורך מאוד.
העניין שלך הוא בתגובה שלך לילדים אל מול הכאב שהם חווים בתגובה של בעלך.

שיום רגשות יכול להיות משמעותי וחשוב כאן.

בעצם זה שנתת שם ומקום לרגש המכאיב שלהם גם כשהם חווים אותו מול אבא שלהם
את נותנת להם המון.

את נותנת לגיטימציה להרגיש ואת מרחב לפרוק בו ולקבל מענה
בלי שפתרת להם את הקושי רק היית שם בשבילם.

שיום רגשי עובד ככה:

אנחנו יכולים לשאול מה את מרגיש? ואז לתת לילד לענות, ואח״כ לשאול את הילד מה הוא צריך ממך?
מה יכול לעזור לו? (זה במידה והילד כבר יודע לשיים רגשות)

במידה והילד צעיר את יכולה להציע את הרגש שנראה לך תואם:

“מאמי שלי נעלבת? נבהלת?”
ולהמתין לתגובה שלו, אח״כ אפשר להציע עזרה ב- חיבוק/כוס מים וכו..

להתרפק בחיבוק אצלך בידיים, כשאת לא עסוקה בהתנהגות של בעלך אלה ברגש של
הילד מלמד את הילד שלך (וגם את בעלך) עולמות.

דבר נוסף אחרון שחשוב ממש ממש להחזיק בו:

אנחנו עושות רק את מה שבשליטה שלנו, תמיד.

כשאנחנו עסוקות במה שבשליטה שלנו אנחנו אפקטיביות יותר,
ממוקדות באנרגיה ולא מוציאות אנרגיה שלילית על דברים שלא תלויים באנו.

חיבוק גדול,

רחלי רוזנבלום.