ילדים ללא גבולות

הייי איזה כיף שכתבת , שאלת ושיתפת משהו כל כך חשוב .
אתחיל בזה שהכל אפשר לשנות , זה דורש התמדה ומודלינג שלך .

נתחיל בזה שזה דבר טוב לדבר לילדים בגובה העינים – לדבר אליהם ואיתם כמו שהיינו רוצים שידברו איתנו.

לכן בשלב הראשון שולחת אותך לבדק עצמי –

דברי ותקשיבי לו כמו שהיית רוצה שידברו ויקשיבו לך,
רדי לגובה העינים שלו ותתפני מהסחות דעת .

תסתכלי עליו ותנסי להקשיב ״ באמת״  גם אם זה במקום ציבורי כמו חוג.
כן זה גיל שהם מאוד משווים את מה שאסור ומותר להם למה שאסור ומותר לנו.
ואת יכולה לגמרי לשאול אותו ? מה מפריע לו ? אולי תגלי שיש דברים שאת יכולה לנסות לתקן ,

לעומת זאת דברים כמו למה לך מותר ולי אסור – צריך להיות הסבר ברור. 

אז אשאל מה ההסבר שלך ?
מה עומד מאחורי הגבלה של זמן מסך ?

ואת זה צריך להגיד הכי אותנטי לילד – מה הנזק של המסך לאורך זמן ולמה חשוב לך שהוא יהיה שם זמן מוגבל .
גם חשוב ממש לשים לב לזמן מסך שלי כהורה ואז הייתי מוסיפה – ותודה שאתה מזכיר לי שגם אני לפעמים
יותר מידי זמן בטלפון תודה שגם אתה דואג לי .

תזכרי מודלינג.

תחשבי איזו תחושה הוא מקבל אחרי משפט כזה – לפעמים זה ממש יספק אותו .

אין צורך להיכנס לויכוח תבואי סקרנית ותשאלי שאלות.
תשתפי אותו בתחושות שלך (שהוא מדבר לא לענין )

תגידי לו איך את מרגישה שהוא מדבר אליך ככה (למשל -זה מעליב אותי וכו..)ותראי איך הוא מגיב.
ואז תסבירי מה אפשר לעשות במקום , או שתחשבו יחד -מה היה אפשר או איך היה אפשר להגיד את זה במקום בצורה שזה נאמר .

זה בדיוק האימון . לאט לאט את תראי שינוי ענקי .