מציצת אצבע

היי אמא יקרה,

קודם כל נשמע שאת ממש רואה את הבת שלך ואת הצרכים שלה וזה משמח מאד! ולא מובן מאליו.

מציצת אצבע הינה הרגל שמטרתו להפחית לחץ/ מתח או רגש מכאיב אחר וזה נפלא שהצעתם פתרון חלופי למציצה עצמה.

אני מציעה בחום להשתמש בכלי המופלא של שיום רגשי (תכף מרחיבה) וכך לאפשר לה:

1. מרחב בטוח לאוורר את מה שהיא מרגישה (בשוטף, ולא רק באופן חד פעמי)
2. לאפשר לה להציע פתרונות אפשריים לבעיה, כך שהיא תרגיש שיש לה מידת שליטה בסיטואציה ותוכל לחשוב
   על פתרונות עבור עצמה (לעומת פתרונות שמציעים לה), ואז כמובן לבחור מתוכם ולהתנסות.

כל אלו מחזקים את העצמאות המחשבתית, וככל שזו עולה, כך גם הבטחון העצמי עולה, ולשם נרצה לכוון.

חשוב שאת השיום הרגשי תעשי מולה בזמן “קר” כלומר, לא כשהאצבע שלה בפה, כיוון שכאשר היא זקוקה למפיג מתח כלשהו ואת מדברת
איתה על אפשרות שהיא תפסיק להשתמש במפיג המתח שעוזר לה, סביר שהמח שלה ינסה לווסת את עצמו ולא יאפשר פניות להקשבה לדברייך.

לצד השיום הרגשי – ממליצה מאד להרים לה על השיפור המדהים שכן היא הפסיקה למצוץ אצבע בגן! שזה הישג עצום והתקדמות ברצף
של תהליך, וחשוב מאד להכיר בזה וגם להאיר לה על השיפור הזה עם פנס גדול והמון כבוד והשתאות!

הייתי מתחילה בלהרים לה 🙂 במטרה להתמקד בהצלחה שלה שהיא השיגה בכוחות עצמה! הרבה פעמים זה לכשעצמו עוזר מאד לילד כי בזכותך
היא יכולה להבין מה שהיא לא בהכרח תבין לבד – שהנה היא כן מצליחה להרגע שלא בעזרת האצבע, את בעצם ממרקרת לה את ההצלחה ולא את המקום שבו היא מתקשה.

אני כותבת לך כאן דוגמא לשיחה כזו שאולי יכולה לסייע לך, חשוב ש:

1. השיחה תעשה בזמן נינוח לשתיכן, בלי הפרעות או מסיחים.
2. שתוודאי איתה שבאמת מתאים לה רגע שתדברו.
3. שולחת אותך לחקירת שרלוק הולמס 😊 אני רוצה שתנטרי את מציצת האצבע בביית/אחהצ. רק ככה תדעי אם השיחה שאת עושה איתה באמת עזרה (במידה והתדירות תרד).
   הכוונה בניטור היא לבדיקה של התדירות, המרחבים וגם מה קרה קודם לכן אם קרה, שיכול היה לעורר רגש מכאיב כלשהו.
   למשל, מצצה אצבע כל אחהצ בסלון, אבא שלה העיר לה הערה לפני כן / אח שלה והיא רבו / חברה לא רצתה להפגש איתה.
   חשוב לי שתחזיקי בראש שלא תמיד התגובה היא מיידית ויכול להיות שלא תביני מה הוביל לזה באותה פעם.

   הנה הדוגמא:

ממי שלי, אני שמה לב שכבר X זמן את מצליחה לא למצוץ אצבע! זה מדהים!

איך את מצליחה? מה עוזר לך להצליח? מה את חושבת על עצמך על כך שהצלחת כבר  X זמן? – שאלה אחת כל פעם ולאפשר לה לענות….

ואז: את בטח נורא גאה בעצמך!

האמת שגם אני מאד גאה בך! ואנחנו צריכות לחגוג את זה! כי זה הישג ממש מדהים! זה שיפור מרגש!
איך בא לך שנחגוג? (אפשר להציע לה ללכת לבית קפה לשתות שוקו עם קצפת נגיד )

מכאן אבקש ממך שוב לנטר את התדירות שזה קורה בבית.

במידה ואת רואה שהתדירות נשארה בדיוק כפי שהיא את יכולה להתחיל איתה שיחה כזו (ההנחיות בהתחלה הן כמו השיחה שכתבתי למעלה) והתוכן:

שמתי לב שבביית את מוצצת אצבע בסלון, בנסיעה, במיטה…. (עדיף לא להגיד “הרבה” אלא להגיד איפה את רואה אותה עושה את זה, כלומר להשתמש בעובדות ולא בפרשנות).

יכול להיות שזה עוזר לך להרגע ממשהו? היא עונה…

כי מה את מרגישה לפני? (כאן אפשר להכיר לה את לוח הרגשות או להשתמש בו במידה והיא כבר מכירה).

היא אולי תשתף פעולה ואולי לא… אולי תגיד מתח ולחץ ואולי לא. את יכולה להציע לה שמות של רגשות (אני לא יודעת כמה היא מיודדת עם העולם הרגשי
אבל כך או כך תשאלי אותה מה יעזור לך? או , יש משהו שאני יכולה לעשות שיקל עלייך?

כמובן שאם היא מעלה שמות של רגשות אז חשוב לשאול בסקרנות שאלות ועם המון אמפטיה להכיל ולעודד את השיתוף שלה אותך. זה המפתח.

ואם היא לא מעלה רעיונות לפתרון את יכולה להציע לה – כדור לחץ/ ספוג, פופ איט, יש כל מיני אביזרים שאת יכולה למצוא אונליין בסגנון הנ”ל,
ואז ללכת איתה לחנות ושהיא תבחר ותקנה.

כלומר אחרי שעזרת לה להבין מה היא מרגישה ונתת לזה תוקף ואמפטיה, את מציעה לה אסטרטגיה התנהגותית חלופית לזו שהיא היום משתמשת בה,
מתוך ידיעה אמיתית שהיא כבר הצליחה במרחבים אחרים להתמודד גם בלי ההרגל הזה.

אשמח לשמוע מה דעתך?
וכמובן לשמוע עדכונים אם בא לך.

מוזמנת להקליט את השיחה ואף לשלוח לי לדיוקים אם תרצי.

כאן לכל שאלה

הדר להב.