שליטה

הי אמא,

תודה ששאלת ושיתפת, אני בטוחה שהורים רבים נוספים חולקים התמודדות דומה של ילד שרוצה תמיד להיות זה שמחליט,
זה שמנהל את העניינים ולא משנה כמה בחירה הוא מקבל (לתחושתנו) זה לא מספיק והוא רוצה עוד.
ואם זה לא הולך בדרך שלו, אז מה שנקרא ״שיהיה לנו בהצלחה עם זה…״.

ואז, כשאנחנו רואים שההתנהגות הזו, זולגת למרחבים אחרים, ומתחילה לעלות במחירים חברתיים,
אז מעבר לקושי שאליו אולי התרגלנו, נוסף הכאב ואיתו גם הפחד שבגלל ההתנהגות הזו הוא עלול לחוות גם דחייה חברתית .

אז טוב שאת כאן וטוב ששאלת ובואי נצא לדרך כי יש כאן מלא עם מה לעבוד.
מאחר והשתתפת בתוכנית האונליין, והתכנים פתוחים עבורך לכל החיים,
את מוזמנת לחזור להרחיב ולצפות בתכנים השונים שאותם אציין במענה שלי.

דבר ראשון, אני רוצה להרים לך על עבודה מתמשכת עם שימוש בבחירה! לאפשר בחירה הוא כלי נהדר, אני בטוחה שהוא מפחית מלא מקומות של חיכוך, ועם זאת הוא לא מספיק מולה.

כמה שאלות לדייק את הכלי הזה עבורך.

הבחירה צריכה להיות בין 2 אפשרויות מעשיות.
בחירה בין לעשות או לא לעשות היא לא באמת בחירה (היא קצת יותר עונש).
למשל: האם את רוצה לחלק בסיבוב הראשון או בסיבוב השני?
אחרי שנסיים פה תרצי ללכת למגרש משחקים או לג׳ימבורי? תרצי לאכול קודם את השניצל או קודם את הפתיתים?

דבר נוסף, כמו שציינת, אתם מזהים את הצורך שלה. עכשיו נותר לתת מענה לצורך שלה.
אם היא מפגינה צורך בשליטה, רצוי שתחווה את חווית השליטה באמצעות כלי הבחירה,
בכמה שיותר מרחבים, לאו דווקא באלה ה״בעייתיים״. תרצי נשיקה או חיבוק? תרצי שוקו או מילקי? את בוחרת, את מחליטה.

בנוסף, אני רוצה להתייחס דווקא למה שציינת לקראת הסוף: ״כל הזמן לא טוב לה והיא לא מרוצה״.
מהדברים שלך עולה שזו תוצאה של ההתנהלות המתמשכת; החיכוכים וההתנגדויות מובילים למצב רוח שכזה. האם אני יכולה להציע נקודת מבט אפשרית שונה?
אולי ההתנהגות היא תוצאה של המצב הרוח? יתכן והיא מתנהג בכוחניות ובחוסר סבלנות בגלל שהיא במקום פחות טוב?
יתכן שכך, ויתכן שאחרת, ויתכן גם שזה לופ שמזין את עצמו.
אז איך אנחנו יוצאים מהמצב הנתון לשינוי?

על מנת לייצר שינוי נצטרך קודם כל להכשיר את השטח.
מה הכוונה? כדי ללמד אותה התנהגות חדשה, נצטרך את שיתוף הפעולה שלה ומידת ההיענות שלה.
על מנת שנוכל להגדיל את אלה, נצטרך לעבוד על הרווחה הפנימית שלה.
ככל שהמיכל הפנימי שלה יהיה מלא באהבה, נראות, שליטה, בטחון וערך עצמי, כך יגדלו שיתוף הפעולה והנדיבות הטבעית שטמונה בה.
איך מגדילים?

נראות – ״חוג אמא״ קבוע וצפוי. שהיא תדע שתמיד יש מרחב נקי שאת פנויה בו עבורה.
ככל שההתנהגות ״מפריעה״ יותר, הצורך בתכיפות של מרחב כזה גדולה יותר.
בנוסף, שימוש בשפות אהבה שונות לאורך היום, עידוד חכם שמראה לה שאת רואה אותה ואת מה שטוב בה,
ומלא מלא תשומת לב לכל הדברים שהיא עושה טוב, שרוב הזמן שקופים עבורנו.

שליטה – מחזירה אותך למה שכתבתי בנושא הבחירה.

בטחון עצמי – הגדלת המרחבים בו היא מסוגלת לעשות דברים בעצמה: להתלבש, להתקלח, להגיש לעצמה אוכל,
לשלם בחנות, להכין אוכל במטבח, לשטוף את הכלים, לנקות חלונות… זה גיל מופלא עם מלא מוטיבציה פנימית ללמוד לעשות בעצמם.

ערך עצמי – עבודה עם החוזקות שלה. כבר ציינת שהיא עצמאית, נבונה, מצחיקה. אני בטוחה שיש לה חוזקות נוספות.
איך אפשר לרתום את החוזקות שלה ולתת להם מקום במרחב המשפחתי שלכם ובכלל.
סתם רעיון, אם היא מצחיקה, לבקש ממנה בכל ארוחת שבת, לספר בדיחה או חידה לכולם. אם היא אוהבת לצייר,
אפשר לעשות ריטואל של ציור שבוע שאותו שולחים בוואטסאפ לכל המשפחה.

אחרי שהכשרנו את הלבבות, נוכל להתחיל ולהציע לה דרכים חדשות להתנהגות הקיימת.
הדבר הראשון שעליכם לענות לעצמכם הוא: איך היא כן אמורה להתנהג בסיטואציות המסוימות האלה?
פעמים רבות אנחנו פוסלים התנהגות, ושוכחים לכוון להתנהגות הרצויה. את ההתנהגות החדשה נלמד בזמן אימון. לא מתי שהיא מתרחשת בפועל.
דרך מעולה ללמד התנהגות חדשה היא סימולציה שמגיע אחרי שיחה וחשיבה על פתרונות אפשריים.
למשל: ״שמתי לב, שכשאנחנו נמצאים במקום שאת לא רוצה להיות בו, את מתחילה לבכות ומאד קשה לך.

בואי נחשוב ביחד על דרך, שאת יכולה להסביר לי שקשה לך במילים במקום בהתנהגות…״
אחרי שתעלו כמה פתרונות אתם יכולות לעשות משחקי תפקידים של אמא ובת בסיטואציה כזו, ואפילו להתחלף בהם מידי פעם.

שימי לב!! ילדים לומדים מהסביבה.
הדרך שלה לנהוג בשתלטנות וכוחניות היא משהו שהיא צפתה בו ואימצה לעצמה באופן לא מודע.
אין לנו שליטה על מה שקורה בגן או במגרש המשחקים. יש לנו שליטה על הדרך בה אנחנו מדברים ומתנהגים וזה כלי למידה עוצמתי מאד.
כשהיא לא משתפת פעולה, האם בסוף לוקחים ממנה בכוח? כשמתחילים משחק האם אומרים לה איך זה הולך להיות או שמתקיים שיח?
התפקיד שלנו הוא להתחיל לדבר ולהתנהג כמו שהיינו רוצים שהיא תדבר ותתנהג.

ולסיום, להזכיר לך את הכלי להתמודדות בתוך הסיטואציה: שיום רגשי.
כשהדברים ״מתחילים להתחמם״ לתת לה נראות באמצעות אמפתיה: יעלי, אני רואה שאת מאד רוצה את הצעצוע שנועם משחקת איתו עכשיו
וממש קשה לך לחכות שהיא תסיים איתו כבר. זה לא פשוט לחכות בסבלנות, זה בטח מרגיש כאילו זה אף פעם לא יגמר…״ שתיקה.

ואז אפשר להמשיך במשפט של ״אני יודעת שאת יודעת״ או אולי פנטזיה או אולי להנות אותה לצייר את הצעצוע בזמן שהיא מחכה… יש מלא אפשרויות.

יש עוד מה לומר ומה להוסיף.
אבל בשלב הזה יש המון כלים שאת כבר יכולה לצאת לדרך איתם.