ילדה שצועקת ולא תמיד נחמדה לחברות

היי אמא יקרה,

קודם כל זה מופלא בעיני וממש מעלה לזכותך שאת מצליחה להרכיב את המשקפיים שרואות את הטוב בילדה שלך ולעשות מסגור מחדש לתכונות האלה
שאת מדברת עליהם ולראות בה את הדברים הטובים. זו כבר נקודת התחלה ממש טובה.

זה לגמרי התפקיד ההורי שלנו – מצד אחד לקבל את הילדים שלנו כמו שהם ולהבין שהם לא מוצר מוגמר
ולאור זאת לאמן אותם להיות המבוגרים האלה שאנחנו רוצים שהם יגדלו להיות.

אז איך לעשות את זה? הנה כמה המלצות שלי אלייך:

1. ראשית אני רוצה לשאול אותך – האם הפחד שלך מבוסס על דברים שקרו כבר או שהוא בעיקר במחשבות אליהם  את נודדת?
   אם זה המקרה השני, אז אני רוצה לבקש ממך לסגל לעצמך מנטרה שתחזיר אותך לכאן ועכשיו, כי הוא שונה מאוד ממה שהפחד מספר לך.

דוגמאות למנטרות  – “זה הפחד שלי שמדבר, זה לא מה שקרה בפועל” או “עד עכשיו זה קרה? אז מי אמר שזה יקרה?”

1. שנית, אני רוצה שתביני שכל מה שתנסי לעשות – הוא תהליך למידה ולעיתים הוא לוקח זמן. התפקיד שלך הוא לזרוע את הזרעים
   בעקביות ולהיות סבלנית עד שיצמחו. ולקבל את זה שיהיו פעמים שלמרות שכבר ראית ניצנים או אפילו פרחים, עדיין יופיעו ההתנהגויות ההפוכות.
2. תחשבי מה המסר שאת רוצה להעביר לה – חברות טובה? ערבות הדדית? קבלת השונה? תנסחי לך את המסר הזה שיושב על ערך ותני לו 3 ביטויים
   פיזיים שאפשר לראות בהתנהגות. למשל – חברות טובה. איך היא נראית? עוזרים לאחרים, מזמינים אחרים הביתה, מוצאים פשרה

ועכשיו לתכלס מול הבת שלך –

כל מקרה או נושא שהיא מביאה לשיחה איתך את יכולה לשאול או להסתקרן בראי המסר שאת רוצה להעביר לה.
אם היא מספרת לך על מקרה חברתי שהיה בביהס את יכולה לשאול שאלות בהתאם למסר שאת רוצה ללמד אותה.

הקאצ’ בשיחות כאלה הוא שהן חייבות להתקיים בשאילת שאלות ולא במונולוגים שאנחנו מדקלמות או נואמות והילדים יקשיבו –
כי אז היא במקרה הטוב תרגיש שליטה, במקרה הפחות טוב תרגיש שאת לא בצד שלה. ולכן – תמיד קודם כל חיבוק וקרבה,
ואחר כך שאילת שאלות ולאט לאט בבייבי סטפס.

דרך נוספת היא צד שלישי – לקחת מקרה ששמעת (אפילו סיפור שתמציאי) בין 2 ילדים שהיא לא מכירה, ואת יכולה לשתף אותה ולשאול מה היא היתה עושה,
מה היא היתה מרגישה ודרך זה להעביר את המסר הזה. זה יכול לעבוד מעולה גם עם סיפורים שלך עם עצמך מול חברות שלך, קולגות, בוסים וכו’.

הדרך האחרונה היא להאיר בטוב על כל המקרים בהם היא נוהגת ככה, וגם במקרים בהם היא עומדת על שלה – תאירי לה את הטוב ואת החזק שבה.

לפעמים זה יראה כאילו זה לא נקלט, מנסיון אישי שלי ושל עשרות רבות של משפחות שליוויתי בקליניקה בשנים האחרונות,
אני מבטיחה לך שעקביות היא שם המשחק, ושזה נקלט. לאט לאט, פתאום תראי ניצנים.

אם תרצי להתייעץ, את ממש מוזמנת לשוחח איתי.

ליאור מיטלמן – מאמנת הורים לגדל ילדים בטוחים בעצמם.