פסימיות

היי אמא יקרה,
אני כל כך שמחה על השאלה הזו , סוגית האופטימיות והפסימיות יכולה לשנות חווית חיים של אדם.
כדי לענות לך קודם אניח כאן את ההגדרה לאופטימיות:

אופטימיות הוא האופן בו אדם חושב על הסיבות שבגללן דברים קורים לו או בכלל.
לאדם אופטימי יש את היכולת והאמונה בכך שדברים מסתדרים לטובה ובעיני, היכולת להאמין שיש בכוחי להשפיע על מציאות חיי,
שלא הכל גורל כתוב ויש בידי אפשרות ליצור לעצמי את החיים שאני רוצה. כך שלמעשה אופטימיות היא הרגל מחשבתי,
כמו כל הרגל, ניתן להתאמן ולשפר אותו ככה שכל אדם פסימי יכול לסגל הרגלי חשיבה אופטימית.

אבל חשוב להבין מה מקור הפסימיות של אדם, עפ״י סליגמן
יש 4 גורמים אפשריים לנטיה פסימית של ילדים :

1. מטען גנטי.
2. פסימיות של ההורים.
3. ביקורת פסימית של הורים ודמויות חינוך (מורים / מדריכים).
4. חוויות של שליטה וחוסר אונים.

בואי נראה איך כהורים נוכל לסייע לילד בכל גיל (לא רק בגיל 9) לפתח תפיסת עולם אופטימית:

1. גנטיקה – מצד אחד לא נוכל ליצור שינוי גנטי ומצד שני היא מהווה רק חלק אחד מכלל מרכיבי הפסימיות.

2. פסימיות של הורים – תיכף אסביר מה השינוי בהרגלי המחשבה וחשוב שאם אתם ההורים מזהים את עצמכם באחד או יותר מהם,
   תתחילו קודם אתם בשינוי ההרגל המחשבתי כי הוא גוזר גם הרגלי התנהגות, שפה ושיחה שישתנו ככל שתתמידו להתאמן בהם.
3. ביקורת היא כלי חשוב בצמיחה של אדם אך לעיתים, הגשה לא נכונה של ביקורת עלולה ליצור הרגל מחשבה פסימי, קורבני וותרני.
   למשל ביקורת שעושה שימוש במילים מכלילות ״תמיד / אף פעם / כל הזמן״.
   כמה דוגמאות:
   אתה תמיד שוכח את הסוודר בבית הספר
   למה אתה אף פעם לא סוגר את הדלת כשאתה נכנס?
   כל הזמן צריך להזכיר לך לעשות שיעורי בית
4. חוויות של שליטה מול חוסר אונים – בשנתיים הראשונות לחיים מתקיים מאבק אדיר שמטרתו שליטה והישגים.
   הילד מפתחת את יכולת השליטה האישית שלו. תינוק נתקל במכשולים, פעילות של שליטה היא היסודות לתחושת אופטימיות
   בגיל הילדות המוקדמת, כשהילד מקנה לעמו הרגלים של התמדה והתגברות על מכשולים. בגיל 9,
   המכשולים הם אחרים והנחישות להתגבר עליהם קשורה בפיתוח יכולת של פתרון בעיות

מה קורה כשילד נכשל?

לא רק בציון במבחן, אלא כשהוא מצפה שמשהו אחד יקרה וקורה משהו אחר – מה הוא ההרגל המחשבתי שמלווה ילד
עם נטיה למחשבה פסימית לעומת ילד עם תפיסת מחשבה אופטימית?

כשילד מסביר לעצמו למה קרה לו מה שקרה לו הוא בוחן תשובות ל-3 השאלות האלה:

1. האם הכישלון הוא קבוע או זמני?
ילד פסימי יגדיר כישלון כקבוע, ילד אופטימי יגדיר כישלון כזמני
ילד פסימי יגדיר הצלחה כזמנית, ילד אופטימי יגדיר הצלחה כקבועה

2.האם הכישלון כללי או ספציפי?

ילד פסימי יגדיר כישלון ככללי וגורף , ילד אופטימי יגדיר כישלון כממוקד וספציפי
ילד פסימי יגדיר הצלחה כממוקדת וספציפית, ילד אופטימי יגדיר הצלחה ככללית וגורפת

3. האם אני מוכן ויכול לקחת אחריות או שיש מישהו אחר שאשם?

(המטרה היא לקיחת אחריות הילד על המצב. על הילד לתקן את שיצר וכאשר הילד אינו אשם, יוכל הילד לשמור על תחושת הערך העצמי שלו).
ילד פסימי יאשים מישהו או משהו בכישלון שלו, ילד אופטימי יקח אחריות על הכישלון,
ילד פסימי יגדיר הצלחה וישייך אותה אליו, למאמץ שלו, לכישורים שלו ובכלל.

לסיכום:
ילד פסימי : הסבר קבוע, כללי ופנימי
(נכשלתי במבחן כי אני טיפש, בחרו אותי אחרון לכדורגל כי אף אחד לא אוהב אותי, ההורים צעקו עלי כי אני ילד רע).

ילד אופטימי: הסבר זמני, ממוקד, פנימי
(נכשלתי במבחן כי לא התכוננתי מספיק, בחרו אותי אחרון בכדורגל כי אני פחות טוב בכדורגל, ההורים צעקו עלי כי הרבצתי לנועה).

כשלילד יש חשיבה פסימית, הוא נוטה לחשיבת יתר (מכונה רומינציה) אלו מחשבות אובססיביות
שמעלות את מפלס הלחץ ולכן ילד או יסתגר או יתפרץ בהתקף זעם שלכאורה נראה כאילו לא קשור לכלום,
הוא פשוט מסתובב עם חומר בעירה בגוף וכל מפגש עם המציאות עלול להיות הגפרור.

לצערי בתשובה שלי אלייך אני יכולה בעיקר לתאר את הבעיה ומתוכה תביני חלק מהפתרונות אבל האמת היא
שההמלצה הטובה ביותר שלי אלייך היא לקחת את תוכנית האון ליין שלי + ליווי מאמנת כי מדובר בתהליך ארוך
ונחוש שלכם וביכולת אמיתית שלכם לעזור לבן המוכשר שלכם לשנות את הרגל החשיבה הזה.

חשוב לי לומר, לא הכל בגללנו ההורים, ילדים נולדים עם מטען גנטי, בסביבה שלא תמי יש לנו שליטה עליה או על העולם,
אבל אנחנו כן בהחלט יכולים לסייע לו להתאמן על אופטימיות, בשביל זה אני צריכה שיהיו לכם כלים ל:

– שיום רגשי
– נחישות של ילדים
– חיזוק חוזקות אפקטיבי
– פרוייקטים של ילדים
– דמי כיס

וכמובן את השיעורים על אופטימיות של ילדים, ואת כל אלה אני מלמדת בצורה מקיפה וברורה בתוכנית האון ליין שלי.

מקווה שעזרתי ובכל מקרה מצרפת כמה חומרי קריאה אפשריים:

המלצה על ספרים:

1. הערכה עצמית, המדריך להערכה עצמית ובנייתה בעבודה, באהבה, בחינוך, בהורות ובחברה || נתנאל ברנדון
2. ילדות אופטימית || ד״ר מרטין סליגמן
3. לילדים צעירים: טיגר טיגר האם זו האמת? || ביירון קייטי והנס וילהלם