לפני הכל, תודה על השאלה החשובה הזו שמעסיקה המון אימהות.
יש פה בעצם התנגשות של שני ערכים:
מצד אחד הערך לאפשר עצמאות והחשיבות של העצמאות המחשבתית (לתת לו לבחור מה לעשות עם הפירות שקטף),
ומצד שני ערך החברות וההבנה שאנחנו לא מוכנים לאפשר מצב שבו ילד מהגן רוצה ולא יקבל פירות שהבן שלך הביא לגן
(פירות במקרה הזה, במקרים נוספים ואחרים זה יכול להיות ארטיקים שילד מביא, חטיף או הזמנה למסיבת יום הולדת…).
בעיניי, תחושת הבטן שלך נכונה, וחשוב לחלק לכל הילדים את הפירות שמביאים.
הבעיה היא ששאלת אותו מה הוא היה מרגיש אם לא היו מחלקים לו- ומבחינה התפתחותית קוגנטיבית – הוא עדיין לא בשל לשאלה כזו.
הפיכות (היכולת של ילד לדמיין את הפעולה ההפוכה לזו שמבוצעת) מתפתחת בסביבות גיל 6. אם תשאלי ילד בן 6 איך היית מרגיש
אם טל לא היה מחלק לך פירות שהביא לחלק בכיתה – הוא יכול להבין איך זה מרגיש והסיק מסקנות על הפעולות שכדאי לו לעשות.
בגיל 4.10 עדיין אין לו את היכולת הזו ולכן הוא ענה שזה לא משנה לו.
אז מה עושים ואיך כן מצליחים לאפשר עצמאות מחשבתית ולשמור על ערך החברות?
כמחנכת א’-ב’ לשעבר וכאמא, אני יודעת שבהרבה מאוד גנים וכיתות בבתי ספר יש כלל שאם מביאים חטיף
או שקית פירות במטרה לחלק – אז מחלקים לכל הילדים.
אז קודם כל הייתי בודקת אם בגן יש כלל כזה, ואז נעזרת בו. ואם אין כלל כזה – הייתי אומרת משהו כמו:
“אספי, אני מבינה שאתה ממש מתרגש ומתלהב להביא את הפירות שקטפת לגן ושאתה רוצה לכבד רק את החברים שלך.
הבעיה היא שילדים נוספים בגן גם ירצו לאכול ואולי יעלבו שלא תיתן להם. בוא נחשוב ביחד מה אפשר לעשות.. יש לך רעיון?”
ועכשיו לחשוב ביחד איתו איזה אפשרויות יש.
אם הוא לא מצליח לחשוב על פתרונות, תעזרי לו ותציעי לו כל מיני אפשרויות, והכי חשוב, בסוף הוא בוחר והוא מחליט איזו אפשרות לבחור.
האפשרויות יכולות להיות:
ועכשיו לשאול אותו- מאמוש, אז מה אתה בוחר? אתה מחליט מה לעשות.
ובדרך הזו את גם שומרת על ערך החברות וגם מאפשרת לאסף בחירה איך לפעול.
איך זה נשמע לך?
אני אשמח שתכתבי לי אם עזרתי לך ומה עשיתם בסופו של דבר 😊
אני כאן בשבילך,
ליאת שחם.
52 שבועות בהם תקבלי למייל תוכן 'הידעת?' שיעזור לך להבין טוב יותר את הילדים שלך
אמא מאמנת בע״מ
רחוב אהרון איתין 2 תל אביב , 6900316
בטלפון: 077-3200785
במייל: help@imameamenet.co.il
או
לחצי כאן להתחלת שיחה בוואסטאפ
