בשבוע הבא יצא לדרך מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, ושבוע אחריו עצרת הגאווה והתקווה בתל אביב,
יכול להיות שהבן/הבת שלך מגיעים הביתה עם שאלות סקרניות וטבעיות לגבי קהילת הלהט”ב,
יכול להיות שאת רוצה לפתוח את הנושא ולתת מידע מדויק כי זה משהו שעלול לצוף בבית,
ויכול להיות שהאינטואיציה ההורית שלך אומרת לך שאולי זה יכול להיות רלוונטי לבית שלכם,
אז כתבתי לך כאן כמה מילים שאולי יבהירו את הבלבול ויתנו לך ידע קונקרטי על הזהויות השונות בקהילה.
אתחיל בלשאול:
מתי בפעם האחרונה הרגשת חריגה? שונה?
בין אם את דתלש”ית סביב חילונים/ דתיים,
אמא צעירה סביב הורים מבוגרים,
או אפילו שכירה בין עצמאיים.
מה חווית? מה הרגשת? מה היית רוצה שיקרה באותו הרגע?
יכול להיות שנעים לך להיות שונה בין דומים,
אבל יכול להיות שרק רצית לחזור למקום המוכר, סביב א.נשים כמוך ולהרגיש שוב – בבית.
וזה מה שהקהילה הגאה עבור הרבה מאיתנו – בית.
כי האדם הוא יצור חברתי מטבעו, לכן הצורך הכי בסיסי שלנו בתור אנשים הוא שייכות.
אנחנו אוהבים להיות מוקפים באנשים, בחברה,
בדרך כלל בקבוצת השווים שלנו – האנשים שאיתם אנחנו מזדהים, אולי בגיל, אולי באורח החיים, אולי בדת.
אבל אם אני לא יודע מי אני או אם אין שם לקבוצה של אנשים כמוני – איך / לאן אני יכול להשתייך?
כדי לעשות סדר ולהבין את ראשי התיבות וההגדרות השונות בקהילה, נצטרך לדבר על מגדר.
האם החברה סביבנו מגדירה איך אישה אמורה להתנהג?
מה גבר אמור לאהוב? אילו תחביבים הם אמורים להתנסות בהם?
איך אנחנו מחליטים איזה משחקים קונים לבנים, אילו מחמאות נותנים לבנות? וכו’ וכו’.
אם תחשבו על החברה והסביבה לפני 100 שנה ועל החברה והסביבה כיום,
איך נשים היו מתלבשות פעם? מה היה מגדיר גבר גבר?
אלו לא אותם תשובות שהיינו עונים היום, במאה ה21.
בזכות ההבדלים הללו, אנחנו יכולות לראות שמגדר הוא אינו דבר מולד,
– גבר לא נולד לבוש במכנסיים ואישה לא נולדת לבושה בשמלה.
אנחנו יכולים לראות את ציפיות החברה משתנות בין מיקומים בעולם ותקופות לאורך ההיסטוריה.
זאת החברה שמגדירה את מה שמצופה מהחברים בה ומדיחה את מי שאינו פועל על פי אותם ציפיות.
אנחנו גדלים אל תוך הציפיות החברתיות הללו ובדרך כלל מורישים אותן מדור אל דור גם אל הילדים שלנו.
לצורך העניין, אם אני חושבת שבנות צריכות ללבוש שמלה לארוחת החג והבת שלי תרצה ללבוש חליפה – מה אני אחשוב?
עברית היא שפה מאוד ממגדרת ולכן הבחירה במגדר מסוים, או אי הבחירה, היא עניין שאנחנו מתמודדים איתנו יום-יום, שניה בשניה.
ורוב נוצר שיוך אוטומטי בין המין הביולוגי לבין המגדר: זכרים = גברים , נקבות = נשים.
אנשים שזו החוויה שלהם בעולם, שיש עבורם התאמה בין המין והמגדר – נקראים סיסג’נדרים (Cisgender)
מתוך המילה Cis בלטינית שאומרת “בצד הזה” (On this side).
לעומתם, ישנם אנשים שאצלם אין התאמה בין המין והמגדר – נקראים טרנסג’נדרים (Transgender)
מתוך המילה Trans בלטינית שאומרת “בצד השני” (on / to the other side of)
לדוגמא – גבר שנולד נקבה או אישה שנולדה זכר.
חשוב להגיד שיש טרנסג’נדרים/ות שיבחרו לעבור תהליך של התאמה מגדרית, הכולל התערבויות רפואיות כאלו או אחרות אבל זה לא חובה
ובמקרים מסוימים תהליך ההתאמה המגדרית יהיה רק חברתי/סביבתי ללא שינוי רפואי גופני כזה או אחר ועדיין הם חלק מהקהילה הטרנסית.
לצד אפשרויות המגדר גבר ואישה, בין אם סיסג’נדרים או טרנסג’נדרים, ישנה הזהות הא-בינארית.
המושג בינאריות מושאל מעולם המחשבים המסמל או 0 או 1 – מכאן האפשרות – גבר או אישה.
הזהות הא-בינארית – כלומר לא בינארית – היא זהות שלא נמצאת בקטגוריה של או גבר או אישה,
אלא לפעמים גם וגם, והמון פעמים יחוו את המגדר כמשהו שקוף, שהוא כלל לא רלוונטי.
זהות א-בינארית היא מושג מטריה לכמה זהויות כמו:
ג’נדרפלואיד – כלומר שמגדר הוא משהו נזיל, לפעמים גבר ולפעמים אישה,
ג’נדרקוויר – המורכבת מזהות כגבר וכאישה יחד, בשילובים שונים, או שונה ונפרדת לחלוטין משתיהן,
ועוד המון זהויות כמו דמיבוי, דמיגירל, ביג’נדר, א-ג’נדר ועוד.
והנה אנחנו מגיעים להגדרה שבכותרת, מה זה הומו?
הומו הוא בסך הכל דוגמא למשיכה.
אבל כלפי איזה מגדר? משם מגיעות הקטגוריות השונות:
לסבית (Female homosexuality / Lesbianism)- אישה שנמשכת לנשים.
הומוסקסואל (Homosexual) – גבר שנמשך לגברים.
ביסקסואל (Bisexual) – משיכה ליותר ממגדר אחד, כמו משיכה לגברים + נשים או משיכה לגברים + א-בינאריים וכד’.
פאנסקסואל (Pansexuality) – משיכה ללא קשר למין ביולוגי או מגדר אלא לצורה אסתטית או אופי מסויים.
הטרוסקסואל (Heterosexual) מה שמכונה לרוב כ”סטרייטים” – אדם הנמשך לבני המין הנגדיים לו, אישה שנמשכת לגברים או גבר הנמשך לנשים.
כמובן שיכולה להיות לנו משיכה מינית ליותר ממגדר אחד אבל משיכה רומנטית רק לאחד מהם או להיפך,
או בכלל לא:
כמו א-מיני – אדם החווה משיכה מינית או רצון לקיים מגע מיני מינימלי עד בכלל לא.
וא-רומנטי – אדם החווה התאהבות רומנטית מינימלית עד בכלל לא.
לסיום,
ילדים רגילים לחלק את העולם בצורה דיכוטומית – שחור או לבן, טוב או רע, פייר לא פייר.
זה מנגנון הגנה בריא המשרת אותם, יש משהו במורכבות שנורא מפחיד,
הרבה יותר קל, גם לנו המבוגרים, לשים כותרות, ולחלק את העולם לשניים. זה נותן לנו ביטחון ושקט.
אבל זו לא האמת.
העולם מורכב, אנשים הם מורכבים, זהויות הם דבר מורכב.
היופי הוא שיש לכולנו את החופש לבחור איפה אנחנו כאנשים על הצירים השונים בחיים שלנו,
וזה לא דבר קבוע אלא צומח, מתפתח ומשתנה.
תמיד תזכרי,
ההגדרות לא באות להתריס, לבלבל או להדגיש שונות, הן באות לחפש את הדומה,
את תחושת השייכות.
ואם את שואלת את עצמך – איך כדאי להגיב אם הבן / הבת שלי יצאו בפניי מהארון? – אכתוב על זה ממש בפוסט הבא.