הילד שלך עובר מהגן לבית הספר ולך יש הזדמנות לעזור לו לחזק את החוסן שלו

בואי רגע נדבר על מה זה בכלל “חוסן”.

המילה חוסן בעצם מתארת את היכולת של אדם להתמודד עם אתגרים, לעמוד בפני מצבים מאתגרים ולגלות בהם עמידות.
זה סוג של כוח פנימי שמאפשר לאדם לעמוד בפני לחצים, רגעי קושי, כשלונות – ולהתמודד איתם באופן חיובי.

כלומר – אנחנו עדיין ניתקל בקושי, באתגר, במשבר, בכשלון, העניין הוא – באופן ההתמודדות שלנו עימו.
וכאן – לנו כהורים יש “סופר פאוור” שמאפשר לנו לעזור לילדים שלנו לבנות את יכולת העמידות הזו,
בטח ובטח לפני שלבים מאתגרים בחיים שלהם, כדי שתהיה להם.

ואת היכולת הזו, בונים מראש, מתאמנים עליה מראש, כדי שנגיע לקושי, כי כמו שאנחנו מכירים את החיים,
הקשיים והאתגרים יגיעו, השאלה היא – איך אנחנו נתמודד איתם. וכאן לנו כהורים יש ימבה של מרחב השפעה ועשייה.

אז בואו נתחיל.

איך שלא נסובב את זה – המעבר מגן ילדים לבית ספר הוא שינוי משמעותי מאוד.
הוא נחשב לאחד המעברים החשובים שהראשונים שילדים חווים.
אפילו אם נסתכל רק על הסביבה עצמה מנקודת מבט של ילד זה מעבר
ממבנה פיזי אחד ותחום למשהו כמו “היכל”.
נכון שגם בי”ס תחום פיזית, ועדיין, פתאום הכל גדול יותר, עמוס יותר, ילדים בכל מיני גילאים, מרחב רב להסתובב בו.
מצד אחד זה יכול להרגיש כמו “לגלות עולם”, חופש… ומצד שני זה יכול להלחיץ, להבהיל, להפחיד.
וזה כמובן רק מימד אחד של השינוי, יש את הסביבה הכיתתית עצמה,
החברים לכיתה, הציפיות הלימודיות, מורים שמתחלפים ועוד.

הספרות המקצועית בתחום מתייחסת בהרחבה לחוויות הצלחה וכשלון של הילד
(הן ברמה האקדמאית, הן ברמה החברתית והן ברמה הרגשית) במסגרת הבית ספרית,
ולאופן התמודדותו עם אלו. אמונות שפותחו עוד בגילאים הצעירים, עצם תפיסת קושי ואתגר
כאפשרי להתמודדות או ככזה שאינו מסוגל להתמודד איתו ודפוס ההתמודדות של הילד –
ישפיעו במידה רבה על אופן התמודדותו וחווית האתגר והקושי שיתקל בו.

זה גם המקום שלנו כהורים לסייע לילד שלנו לאמץ אמונות פנימיות מחזקות בכדי לסייע לו
לצלוח אתגרים וקשיים בצורה מיטבית, לעזור לו להגדיל את העמידות והחוסן שלו,
כדי בסופו של דבר יצליח להתמודד באופן המיטבי ביותר.

איך נוכל לעשות זאת? 

1. נתמקד בתהליך עצמו, במאמץ ובהתמדה – “תתאמן תשתפר תתאמן תתקדם”:

כשאנחנו כהורים מעודדים את הילדים שלנו על עצם המאמץ, ההשקעה, ההתמדה והדרך שהם עושים –
אנחנו יוצרים גישה חיובית ששמה דגש על למידה והתפתחות, בה יש חשיבות רבה לתהליך עצמו
וגם המוטיבציה מתמקדת בדרך, ורק מעצם העשייה וההתקדמות ניתן להרגיש גאווה והצלחה,
גם אם התוצאה הסופית אינה כמו שתוכננה.
ואז גם אם אנחנו נתקלים בכשלון, מה שסביר להניח יקרה, כי לא כל דבר בחיים, שלנו או שלהם,
“הולך חלק” – גם הכשלון הוא אפשרות ללמידה והתפתחות. הכשלון הוא חלק מהדרך,
אנחנו נרצה ללמד את הילדים שלנו שעצם ההתמדה, המאמץ והדרך
שהם עושים – הם החשובים ומהם הוא גם יגדל ויתפתח.

“אני רואה שאתה ממש משקיע זמן ומאמץ בלסדר את התיק עם המחברות וכל הציוד שאתה צריך בקלמר,
גם אם תגלה ששכחת חלק, תמיד תוכל ללמוד מכך מה לזכור להביא לפעם הבאה,
עצם זה שאתה ממשיך, מתנסה ועושה ערב ערב – זה הדבר החשוב. ככל שתמשיך לנסות,
לעשות, ללמוד ולשפר – ככה תמשיך לשפר עוד ועוד ויהיה לך קל יותר”.

2. מודלינג שלנו כהורים:

הילדים שלנו צריכים לשמוע ולדעת שגם אנחנו ההורים שלהם נתקלים בקשיים, באתגרים.
גם לנו לא תמיד מצליח. גם אנחנו נכשלים!! ובעיקר, הם צריכים לשמוע מאיתנו, איך אנחנו מדברים
לעצמנו שאנחנו נתקלים בקושי או באתגר, אם אנחנו תופסים את עצמנו כמסוגלים ויכולים או חוששים ונמנעים.

ולא פחות חשוב, כי מילים כבודן במקומן, זה איך אנחנו מגיבים בפועל כשהילד שלנו נתקל בקושי, באתגר ונכשל.
האם אנחנו מיד קופצים בהאשמות וביקורת “אבל אמרתי לך זה שביר אתה צריך להיזהר” או שאנחנו זוכרים
לעודד על הדרך “ניסית ומילית קנקן מים לכל המשפחה, היה לך כבד ונשפך. זה קורה”
וניתן לו את אחת השאלות שהיא ממש שאלה לחיים – “מה תוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?”

כי ככה אנחנו באמת לומדים ממה שקרה וזו לא רק סיסמא. אם יהיה לו קשה לענות בהתחלה,
כי גם פתרון בעיות זה שריר שלוקח זמן להתאמן עליו – נבוא לעזרתו ונציע אנחנו רעיונות,
כמו קנקן זכוכית קטן יותר, תחנות עגינה עם הקנקן עד השולחן הרחוק, למלא חצי קנקן ועוד,
אנחנו רוצים על הדרך ללמד אותו, שלכל בעיה יש שלוש פתרונות והוא בעצם לא חסר אונים.

כי הבעיה היא עם דרך הסתכלות שחווה אתגר כבלתי אפשרי שהיא כזו שהולכת ומתפתחת ומתקבעת.
ואם לדוגמא הילד שלי התבקש להכין שיעורי בית והיה לו קשה מספר פעמים ונוצר לו הקשר בין קבלת
שיעורי בית לקושי ולחוסר יכולת להתמודד, בקצה אני עלולה לפגוש ילד שמרב שהפנים את התפיסה
שקשה לו להתמודד עם שיעורי בית – הוא יפסיק לנסות להתאמץ ולעשות.

3. מילים טובות:

מילים שנגיד לילד שלנו, שלא קשורות להישג שלו, כאלו ששמות פרוז’קטור על תכונות אופי
שלו “איזה ילד נחוש אתה”, שמחזקות אותו ואת עצם חווית האתגר בפניו הוא ניצב ואת השיח הפנימי שלו
האם יוכל להתמודד עימו או לא. “לצד הקושי שלך לכתוב בתוך השורה, בסדר הנכון של האותיות,
אתה ממשיך ומנסה, וכל פעם משתפר עוד קצת. ושהיה לך כבר קשה ממש ביקשת עזרה מהמורה.
אתה יודע לבקש עזרה ובעל תושייה וזה כל כך חשוב לחיים”.

זה עלינו ההורים לתמוך ולעודד את הילדים שלנו לממש את היכולות שלהם, לשאול שאלות, ללמד לבקש עזרה
, לנסות דרכים חדשות, לסייע להם לאמץ אמירות פנימיות מיטיבות על עצמם  ו”לא ליפול בפח של החשש מאתגרים או מכשלונות”.

כי עצם ההיתקלות באתגר וכשלון, וההתמודדות עימם, הם חלק בלתי נפרד מהשגת מטרות והתפתחות.
וזה המקום לחזק את החוסן, לנתב את הכוח הפנימי למקום של התמודדות חיובית.
הקושי, האתגר, הוא חלק טבעי מהדרך בה אנחנו לומדים, מתפתחים וגדלים.

אז לכם יש את ההזדמנות הזו, לסייע לילדים שלכם, בשינוי המשמעותי הזה, מה לא תקחו אותה?

ואם אתם מרגישים שאתם צריכים מישהו שיסייע לכם לעזור לילדים שלכם להגדיל את החוסן והעמידות שלהם,
לקראת המעבר לבית ספר או בכלל, אני פה בשבילכם, לצעוד איתכם בדרך החשובה הזו, שהפירות שלה הם לגמרי מתנה לחיים.