חוסן הורי – עמוד השדרה של האמא שאת

הורות, אחד ה-שינויים בחיים שלנו.

אפשר לדמיין, לתכנן, לחלום, להתכונן…. על איזה הורה אני אהיה, איזו משפחה תהיה לנו, איזה ילדים יהיו לי,
איך אגדל ואחנך אותם… מה נעשה יחד, מה אני בחיים לא אעשה, קורס הכנה ללידה, קורס הכנה להנקה,
קורס הכנה ל…. אבל בתכלס, לא באמת אפשר להתכונן להורות. לשינוי הזה, לאחריות הפתאומית על חיי ילד,
תינוק, קטן, שתלוי בי ובנו ההורים, לחלוטין.

אז כמה שמנסים, כמעט ולא ניתן לגמרי להתכונן לזה. והאמת, זה חלק מהיופי.וגם חלק מהאתגר, מהקושי.
כי המכלול הזה, טומן בחובו חוסר וודאות, חוסר שליטה…. אם עד עכשיו היינו אדונים לעצמנו,
המעבר מזוג לשלושה… למשפחה של ממש, משנה את כל התמונה.

אני זוכרת שיובל הבכור שלי נולד, כמה חיפשתי תשובות אצל חברות או משפחה,
ידע, ביסוס, בטחון, כשבעצם, הרבה מאלו רק עשו אותי יותר מבולבלת.
היום אני מבינה, שזה מעבר לידע, זה ממש עמוד שדרה אימהי שהייתי צריכה לבנות.
אומרים שאין חכם כבעל נסיון. ואם על ניסיון אנחנו מוסיפים ידע, וכלים, המשוואה שלנו משתנה לחלוטין,
החוסר ודאות וחוסר אונים הופכים לשליטה, בטחון, יש סנטר, יש לי קו שמוביל אותי.

הורות בחוסן  בעיניי היא הורות שמחזירה אותך אלייך, אל התפקיד ההורי שלך,
שעוזרת לך לגלות ולחזק את היכולות והכוחות שבך, המשאבים שיש לך,
ומתוך המקומות החזקים האלו, הבטוחים האלו, להתנהל בהורות שלך ובכלל.

יש לחוסן מלא הגדרות, באופן אישי החיבור שלי לתחום (מעבר לחיבור האקדמאי)
הוא ההתמקדות בכוחות, ביכולות, במה שכן, במה שיכול להיות, גם אם עוד לא….קרה או קיים –
האופטימיות הזו, שאנחנו באמת יכולים ליצור בחיים שלנו, בהורות שלנו, את מה שאנחנו מקווים,
מדמיינים, שזה לא סתם סלוגן ריק, זו גישה, שמוכחת מחקרית, עובדת וקורית.

אמנם חוסן ואיכויותיו, זה פרמטר מולד, אבל היופי, ממש כמו באימון, שזה לגמרי כמו שריר,
אפשר להתאמן על החוסן שלנו ואפשרי לחלוטין להגדיל אותו.

והבונוס – ככל שנגדיל את החוסן שלנו – כך אנחנו נגדיל את החוסן של הילדים שלנו,
שלומדים בדרך אגבית מההתנהגות שלנו, וככה כמו כל מודלינג, גם כאן, ההתנהלות שלנו,
חוויית החיים שלנו, דרך חוסן, משאבים וכוחות – מלמדת את הילד שלי לחוות
ולראות את החיים גם הוא דרך משקפיים כאלו.

דמייני עץ שעומד איתן מול סערות החיים, כזה עם שורשים חזקים, כאלו שסופות שבאות והולכות,
גורמות לו להתנדנד, להיפגע, אך יש בו גם את הכוחות להזדקף, להתמודד ולהמשיך בדרך.

זה אפשרי. וזה כל כך משנה חווית הורות וחווית חיים בכלל.
אומרת זאת בבטחון מלא מעצמי ומביתי, וממשפחות שאני זוכה ללוות בתהליכים שלהם.

אז איך כבר היום מתחילים לחזק את החוסן ההורי שלנו? הנה 3 דרכים טובות להתחיל:

1. השקעה שבועית בך כאמא ובכם כזוג הורים – איך שלא תסתכלי על זה, לאיך שאת מרגישה,
   לכוחות שלך, לאנרגיה שלך, יש השפעה על ההתנהלות ההורית שלך.
   זמן לעצמך, בו את דואגת לעצמך, למלא אותך, באנרגיה טובה,
   בכוחות – הוא בסיס לחוסן ההורי שלך. כי שאת מרוקנת – די קשה ככה לדאוג למלא אחרים,
   בית, עבודה והדרך לצעקות, כעסים ולהיות האמא שאת רוצה- מתרחקת.
   דמייני שיש לך שעה בשבוע שקיבלת מתנה, מה תבחרי לעשות בה? ומה צריך לקרות כדי
   שתתני לעצמך את השעה הזו במתנה? ובהמשך ישיר לכך, הזוגיות שלכם, הקשר ביניכם,
   האנרגיה שלכם, הזמן המשותף שלכם או לעיתים דווקא חסרנו – משפיעים הם באופן ישיר
   על ההורות שלכם וגם על הכוחות, המשאבים והאנרגיות שלך ושלכם– כהורה וכאדם.

   שעה שבועית לפחות, כזו קבועה שמוקדשת לכם כזוג, למערכת היחסים הזוגית שלכם,
   תשפיע לטובה על הכוחות והמשאבים מתוכם אתם מתנהלים בהורות שלכם,
   ואז כמעגל קסם גם המסוגלות שלכם לצלוח אתגרים הוריים יחד תגדיל את
   החוסן ההורי שלכם באופן שמזין את המעגל הזה.

2. חשיבה אופטימית (וכלי בונוס הפתעה) –הקשב שלנו מופנה רק למקום אחד,
   אז כל עוד המחשבות שלי מתרכזות במקומות בהם אני חושבת על איזה סיוט
   הולך להיות הבוקר הזה וכמה קשה ומתישה תהיה הפרידה בגן וכמה מתיש זה
   להתחיל ככה יום (מה שנכון!).
   אני בהכרח לא חושבת על האפשרות האחרת שהבוקר הזה יכול להיראות אחרת,
   לדמיין את האפשרות האני רוצה שתקרה (ואולי אפילו כבר לא מעיזה להגיד
   לעצמי או לקוות שתקרה) שהילד שלי דווקא יכול להתארגן בלי מאבקי שליטה
   על הבוקר ושהפרידה בגן יכולה להיות בטוב.ההתחלה היא במקומות האלו,
   של להיות מודעת למחשבות שלי ולהבין את “המחיר”
   שאני משלמת עליהן ולבחור, בחירה מודעת ואחרת של מחשבות אחרות.והנה כלי בונוס מעולם הפסיכולוגיה החיובית שמתחבר בהמשכיות נהדרת:
   3 דברים טובים שקרו לי עם אדפטציה הורית.
   בסוף יום, את יושבת לרשום לך במחברת ייחודית 3 מקומות בהם
   היית ההורה שאת רוצה להיות או הילד שלך התנהג כל כך יפה..זה יכול להיות מקומות קטנים כגדולים,
   למשל שהצלחתי לקום מוקדם ולהתארגן לפני שהילדים קמו, החברה שהצלחת לפגוש לקפה,
   ההתארגנות ערב שהייתה דווקא טובה 😊 וכו.

   כשהמחשבות שלנו מתמקדות על מקומות הוריים עליהם אני מודה ביום, פתאום
   אני שמה לב לדברים טובים נוספים שקרו ביום שלי, בהורות שלי, שטובים בחיים שלי.

   וגם, מה שמתמקדים בו- גדל. ההתמקדות בטוב, משפיעה באופן ישיר על
   חווית החיים שלנו ועל החוסן שלנו. אז יאללה, את מתחילה הערב כן?

3. לגיטימציה לכשלון, רפלקציה, ומה אעשה אחרת בפעם הבאה –

למידה מטעויות היא דרך מעולה לחזק את החוזקות שלנו ולפתח חוסן,
ומעבר ללמידה מטעות, אם ממש נקדיש זמן לרפלקציה איכותית בה גם
נחשוב מה אוכל לעשות אחרת פעם הבאה,
באיזה כלים מהכלים שלרשותי אוכל להיעזר אם סיטואציה כזו או דומה קורית שוב
כבר תחושת המסוגלות שלי התגברה פלאים.

אליה מתווספים התקווה, היכולת למצוא בעצמי את הכוחות, המשאבים
והאפשרות להתנהל כמו שאני רוצה בפעם הבאה- הם חוסן.
ותארי לעצמך איזה שיעור על הדרך הילד שלך לומד גם הוא,
שבבית הזה יש מקום לטעות, ומקום גם לתקן.

אז איך תבחרי לחזק את החוסן שלך?

שתדעי, שכל דרך שתבחרי, שכל עבודה שתעשי, יש לה ערך מוסף עצום, כי כשאת בונה
ומפתחת את החוסן שלך את בונה גם את החוסן של הילדים שלך, גם אם לא גדלנו בבית
שעזר לנו לפתח ולהגדיל את החוסן שלנו- תמיד יש לנו את האפשרות לעשות זאת היום.
ואני בכנות חושבת, שזו המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לך (ולדרכך גם לילדים שלך)
לרכוש כלים ויכולות שיאפשרו לך ולכם לבנות את החוסן שלכם כבר היום, בשגרה.

ולמה אני מדגישה את השגרה, כי כמו שאנחנו מכירות את החיים, הרוחות העזות,
הסערות יגיעו- כי ככה זה בטבע.אני יודעת שאת רוצה את זה עבורך, ולא פחות עבור הילד שלך.

זה מתחיל בך, אז בואי, אני מחכה לך.
שי שולר, מאמנת הורים בגישת אמא מאמנת, עו”ס עם התמחות בטראומה וחוסן