מלי צרפתי
מלי צרפתי
הורות לצמודים יכולה להיות עמוסה ומאתגרת.
הרבה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו מתוסכלות ומותשות בתוך מרתון אינסופי של כיבוי שרפות.
אני יודעת את זה כי אני בעצמי אמא לשלושה צמודים מתחת גיל 4, אני מאמינה שעם הכלים הנכונים
אפשר ליהנות מההורות שלנו, ולסיים את היום כשאת מרוצה מהבית שאת בונה לך.

מה קרה בפעם ההיא שאיבדתי את זה? ומה למדתי ממנה?

בואי רגע נודה באמת,

להיות אמא לצמודים מרגיש לפעמים כאילו הכניסו אותך לתוך מכונת כביסה על מצב סחיטה מקסימלי.

אני זוכרת את עצמי ערב אחד עומדת מותשת החולצה מרוחה בפליטות מצד אחד וארוחת הערב של מאור מהצד השני,

אני מנסה להרדים אותם, ולמרות שכל היום הם רבו ואני הפרדתי, עכשיו פתאום הם גילו שהם החברים הכי טובים,
שיתוף פעולה מקסימלי ביניהם רק כדי להוציא אותי מדעתי.

בהתחלה אני עדיין אסופה ורגועה, אולי אפילו קצת זורמת עם הצחוקים שלהם בתקווה שהנה עוד רגע הם ירדמו.
אבל כל דקה שעוברת אני רואה איך כוס הקפה שלי מתרחקת, איך כבר לא יהיה לי את השקט שלי הערב,
ואיך שוב אני ארדם על הספה גמורה ומותשת מהיום הזה.

כל דקה כזו כאילו מותחת את הסבלנות שלי, עד שאני מאבדת את זה, צועקת, כועסת, מאיימת.
בקיצור רחוק מאוד מאיך שהייתי רוצה לנהל את הערב.
שניה אחרי שסוף סוף כולם נרדמו אני נזרקת על הספה ונזכרת שהכביסה שם, היא הרי לא תקפל  את עצמה,
מבט מהיר בבית מזכיר לי שמישהו צריך לסדר את הפוגרום הזה והמישהו הזה זו אני.

אז אני מנסה להתקלח, אולי זה מה שיעזור לי להתאפס, לנקות קצת את הראש ובמקלחת שזה המקום
היחיד שעוד נותרו לי דקות חסד של שקט המחשבות מציקות לי,
אני מתחילה לשחזר איך הגבתי, ולמה שוב פעם איבדתי עשתונות וכל מה שיש לי לומר לעצמי זה כמה לא מספיק טובה אני.
“העיקר רצית צמודים” אני אומרת לעצמי, את לא מסוגלת לתפקד, זה גדול עלייך, למה עשית את זה בכלל?
ובנקודה הזו לא משנה איזה כלים יהיו לי, וכמה אמא טובה הייתי לאורך כל היום.

רגשות האשמה צובעים את הכל, בראש שלי אני האמא הגרועה בעולם.

בנקודה הזו הבנתי שלא משנה איזה כלים יהיו לי אם אני לא אבין שגם לי יש גבול שום דבר לא ישתנה.

יש גבול לכמה חלקים אני מסוגלת להתחלק,
יש גבול לכמה אני מסוגלת לאגור בתוכי, וברור שאם אני אוגרת ואוגרת עוד ועוד רגשות ותחושות קשות לאורך היום באיזה שהוא שלב זה יצא.
וברגע האמת, בקושי מולם אני לא אצליח להגיב כמו שהייתי רוצה, אני אצעק ואכעס.
הדבר הראשון שיצר לי שינוי, הוא ההבנה שיש לי גבול,
שמותר לי לקחת הפסקה גם תוך כדי הזמן שלי איתם.
מותר לי לשים להם סרט ולשבת לשתות קפה כדי לאגור עוד כוחות לשאר הערב.

 

השאלה ששינתה לי את המציאות הזו הייתה:

מה חשוב לי?

כשעצרתי לחשוב על זה, עצרתי את האוטומט.
מה חשוב לי– שהם ילכו לישון עכשיו? או שהם ילכו לישון עם חיוך בתחושה שהם אהובים?
מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה שהם ילכו לישון בתחושה כזו אני צריכה רגע להתרחק, להרגע, ולהתחיל שוב מחדש.

אני מזמינה אותך לעצור ולחשוב מה חשוב לך במערכת היחסים שלך עם הילדים שלך?

מה חשוב לך היום, הערב, עכשיו?

 

אושרת הרכבי
| לפני 8 חודשים
כמה חשובה השאלה הזו בכל שלב טוב להתחיל לשאול אותה בשלב מוקדם היא אכן מדייקת ומשקיטה הרבה רעש
עוד תוכן רלוונטי
ריבים בין אחים הם בלתי נמנעים ויחד עם זאת, כמו בכל דבר בהורות, יש כמה דברים שאנחנו יכולות לעשות.
יש הרבה הורים שמקבלים דיווח מהגננת על כך שהילד הרביץ בגן, יש הרבה הורים שהיו עדים לאלימות במריבות בין אחים, ויש לא מעט הורים שחווים אלימות פיזית מצד הילדים שלהם. האמת היא שאני כאמא חוויתי את שלושתם. אני יודעת כמה התסכול גובר מפעם לפעם שאנחנו מבינים שההתנהגות הזו לא נעלמת….
וזה מפחית את היכולת שלו לסמוך על עצמו
קורסים רלוונטים

כל כך טוב שבאת!

מה מחכה לך בפנים...

הכי קל להתחבר לאתר בית אמא מאמנת עם חשבון שכבר יש לך
יש לי חשבון היכנסי >

פתיחת תקלה

המחזור האחרון בליווי 12 מפגשים
עם אפרת מתחיל ב29.3
ההרשמה עכשיו!

שנתקדם?