“אבא, אני צריך לספר לך משהו”

חמש וחצי בבוקר,
אודי בעלי מתעורר ומתארגן לעבודה,
הבית שקט, כולם ישנים חוץ מילד אחד – המתבגר שלנו.

שעות הערות המוקדמות שלו לא חדשות לנו,
זה משהו שאנחנו מתמודדים אתו כבר תקופה.

אבל הפעם זה היה שונה,
הפעם היה לו מבט מודאג בעיניים.
הוא פנה לאודי ואמר לו –
“אבא, אני צריך לספר לך משהו אני צריך שתשב”.

את יכולה לדמיין מה עבר לאודי בראש באותו רגע.
חושך.

הוא המשיך –
“אבא רוני (שם בדוי) התקשרה אלי באמצע הלילה להגיד שהיא פה באזור
ולא היה לי איך להגיע אליה, אז לקחתי את האוטו”.

חושך מוחלט!!! אין לו רישיון אלוקקקקייים!!!
אלוקיייים רק שהוא לא פגע באף אחד!!

אודי שאל אותו אם הכל בסדר??

“כן עליתי על מסמר, הגלגל התפנצ’ר
החלפתי גלגל והוא לא היה תקין
הרכב כמה רחובות מכאן”.

אבל כולם בסדר?? לאף אחד לא קרה כלום???

“כן רק הרכב עם פנצ’ר..”

אנחת רווחה.

תודה לאל שאתה בסדר שכולם בסדר
שלא פגעת באף אחד
אני לא רוצה לדמיין מה היה יכול להיות אילו….
אין לך מושג איזה אסון זה יכל להיות
איזה אסון לך ולכולנו.

אני יוצא לעבודה אין לי אפשרות לסדר את הרכב כרגע
תדאג להגיע לפנצ’רייה עם הגלגל
לתקן אותו ולהחליף גלגל
בלי לנהוג!!

ובשום אופן לא אתה מחזיר את הרכב לכאן כשהוא מסודר
אתה מתקשר לאמא לעדכן אותה שהוא מוכן אנחנו נאסוף אותו….

אם היית משתפת אותי לפני ארבע שנים בסיפור הזה,
אם היית אומרת לי שזה מה שנחווה בבית שלנו אודי ואני, הייתי משתגעת.
הייתי יוצאת מדעתי, מהחוצפה מהעזות מהחוסר אחריות.
כל מה שהייתי חושבת עליו זה – שהוא לא נורמלי, מאוהב שחי בסרט.

מה נראה לו?
בטח הייתי מענישה אותו ומונעת דמי כיס לתקופה,
מחרימה טלפון\ יציאה עם חברים בלילה
אין יותר, נגמר!

הוא הוכיח שהוא חסר אחריות שאי אפשר לסמוך עליו אז שיקבל את זה ישר לפנים.
כן זה מה שהייתי מגיבה לפני ארבע שנים.

מה היום?

היום אחרי עבודה אינטנסיבית מאוד סביב מה שחשוב לי באמת בקשר שלנו,
ארבע שנים שאני מקפידה לשאול ברגעים קשים בשביל מה אני עושה את זה?
מה חשוב לי?

כמה אני מסכימה להשקיע בשביל המערכת יחסים שלי אתו?

ארבע שנים שאני נותנת את כול כולי כדי להיות שם ולהחזיק את
הידע שיש לי על הגיל הזה, על חוסר שיכול הדעת שיש בו,
על חוסר היכולת לנהל סיכונים באופן בהיר,
על הצורך בריגושים- בדופמין שימלא אותו

ובנוסף, ארבע שנים שאני משקיעה במערכת יחסים שלי אתו,
בונה שלב אחרי שלב אחרי שלב.

מראה לו כמה הוא חשוב לי, כמה אני אוהבת אותו במלא מעשים גדולים וקטנים.
ואני מבינה עוד יותר כמה בניגוד לילדים צעירים ידע זה המון אבל לא מספיק.
בגיל ההתבגרות צריך קשר- קשר בעל השפעה.
כזה שהוא מלא באמון, בשיח, במגע.

כזה שמצליח להחזיק את האתגרים של הגיל הזה ויחד עם זאת לשמור
קרוב קרוב את זה שהקשר, האהבה והתקשורת ביננו היא קודם כל ומעל הכל.

רחלי