איך לגדל ילדים עם חוסן?

החוסן שלנו, מתחיל להיבנות עוד בתקופת הינקות. לפי מחקרים בתחום, לחוסן רכיב אישיותי גנטי.
ולצד זאת, זה לגמרי ביכולת שלנו, הסביבה של הילד, ובהמשך גם של הילד עצמו – לפתח (או להחליש) את החוסן שלו.
ממש כמו שריר, כך גם החוסן, בכוחו לגדול ולהתעצם, עם אימון וגישה מתאימים ונכונים.

לדוגמא ילדה שהלכה עם דודתה ובני הדודים לקניון ונאבדה באחת החנויות (סיפור אמיתי!).
ברגע הראשון כמובן נבהלה, פחדה, נלחצה ולא ידעה מה לעשות. ואחרי כמה רגעים עלו במקביל גם
מחשבות אופטימיות – יש לי למי לפנות, יש לי במי להיעזר.
(ובסוף פנתה לאחת המוכרות בביישנות שהלכה לקריזה בחנות והמשפחה נמצאה..)
הילדה לא ראתה רק את הדברים הרעים והמפחידים שיכולים לקרות, היא פחדה ונבהלה,
ולצד זאת הצליחה למצוא בעצמה את הכוחות, המשאבים, היכולות לחשוב מה אפשר לעשות.
היא האמינה שבכוחה לסייע לעצמה ולבקש עזרה, למצוא את המשפחה, “להסתדר”.
וכך, עוד קומה בבניין המסוגלות והבטחון העצמי נבנית, האמונה בעצמי מתגברת,
תחושת “אני יכולה”, או במילה אחת – “חוסן”. החוסן מתחזק.

ילד עם חוסן זה ילד שמגיע אל החיים ואל האתגרים בהם טומנים בחובם מתוך מקום של מסוגלות,
של אמונה בעצמו, של אופטימיות. של יכולות, של חווית מסוגלות.

הרבה פעמים כאימהות, כהורים, האינסטינקט שלנו הוא לעשות עבור הילדים שלו, מתוך רצון אמיתי לסייע להם, להגן עליהם.
העניין הוא, שלפעמים בהתנהלותנו זו, אנחנו עושות, עושים, בדיוק ההפך. שמעת פעם על המונח “הורות הליקופטר”?
אז כזה, אנחנו קופצות לסייע לילדים שלנו מבלי שהם ביקשו, מזהות קושי “ומנחיתות” את ההליקופטר שלנו
לעזור להם לפני שיפלו לבור, לפני שהם פגשו את הבור כן? לפעמים אפילו ניכנס לבור עבורם. העניין הוא,
שכמה שאנחנו נגן, נגונן, נעזור, עדיין יש את העולם בחוץ, שבו זה בלתי נמנע שהילד שלי יפגוש קשיים, אתגרים,
אכזבות, תסכולים (לא רק כמובן!!! יש גם הרבה יופי, טוב, צמיחה, הנאה…). אם אני באמת רוצה לעזור לילד שלי
להתכונן “לחיים האמיתיים” שבחוץ, שבתוכם רגעים והתמודדויות מכל הסוגים, את הקושי, האתגר,
התסכול לא אוכל למנוע ממנו, אבל תארי לעצמך איך הוא ירגיש אחרי שהוא ימצא בעצמו את הכוחות?

איזו תחושת מסוגלות תהיה לו? הדרך שבה הילד שלי יתמודד עם המקומות האלו בדיוק היא משמעותית ומשפיעה
באופן ישיר על האופן שבו הוא יחווה את עצמו כמסוגל, יכול ועל חוויית החיים שלו בכל המגרשים,
האישי, המשפחתי, החברתי, המקצועי, הלימודי, הזוגי ומגרשים נוספים. חווית החיים שלו מושפעת
מהחוסן של הילד שלי ובדרך ההתמודדות שלו גם משפיעה על החוסן שלו.

אז איך אנחנו יכולים לסייע לילדים שלנו להגדיל את החוסן שלהם?
לפנייך 4 דרכים נגישות שעושות את זה אפשרי כבר ממחר בבוקר…

1. מע’ יחסים משמעותיות –

לסביבה השפעה אפשרית על הגדלת החוסן של הילד, ואם כבר סביבה אז אין כמו סביבה המשפחתית
להגדיל דרכה את החוסן של הילד (ושלנו על הדרך). תוכלי לעשות זאת דרך יצירת ריטואלים משפחתיים,
כמו לדוגמא שבת בבוקר פנקייקים, יום חופש משותף בימי הולדת, ארוחות ערב משותפות.

דרך נוספת וכל כך משמעותית היא שעה שבועית קבועה הורה וילד של נטו זמן קשר- ללא מסיחים-טלפונים,
סידורים, אחים נוספים, ללא חינוך, הרבה מגע, מילים טובות ויחד;  חוקרים מצאו שכדי לפתח חוסן אצל ילדים,
יש חשיבות רבה לכך שלכל ילד יהיה קשר אחד לפחות עם מבוגר משמעותי;

אם אני כהורה מסתכלת הלאה עוד עשר-עשרים שנים ורוצה להיות הטלפון הראשון של הילד שלי
כשמשהו קורה לו, טוב/ מאתגר – זה מתחיל במקומות האלו, של יצירת מערכת יחסים טובה, מאפשרת קרובה,
תחושת בטחון וקירבה, של הקשבה, של השקעת זמן. אם חשוב לי יחסי אחים טובים, קרובים,
הדרך לשם עוברת דרך זמן משותף, חוויות והתנסויות משותפות.

2. הכרה בקשת הרגשות –

אנחנו כהורים אלו שמלמדים את הילד שלנו את “השפה הרגשית”, עוזרים לו להכיר סוגי רגשות,
לתת להם תוקף, הכרה, מקום, ומענה. ללמד אותו לשיים אותם, איך ואיפה הם מרגישים בגוף,
תוך מתן לגיטימציה ואף עידוד להכיר בטווח רחב של רגשות- רגשות נעימים על גווניהם השונים
כמו גם ברגשות מכאיבים, שהם חלק בלתי נפרד מהחיים. לעזור לילד שלי להבין שכל רגש הוא נורמלי
ולגיטימי (אולם לא כל התנהגות היא לגיטימית) להבין מה הוא מרגיש עכשיו, באיזו עוצמה.

לחשוב איתו יחד מה הוא צריך ומה יעזור לו שהוא מרגיש כך מרוגש, כאוב, מאוכזב, מפוחד…
הילד שלי חוזר מהגן ומשתף שלא שיתפו איתו במשחק שהוא כל כך רצה, אני אעזור לו לשיים
את מה שהוא מרגיש “מאמי שלי נעלבת? התאכזבת שלא שיתפו אותך במשחק? זה ממש ממש מעליב”.
אני כהורה איתו במקום הזה, נותנת לגיטמציה לכאב, לעצב. אני עוזרת לו לתת שם לרגשות שעלו בו.
להבין מה הוא הרגיש, מלמדת אותו לתת מקום לרגשות שלו וגם אופק ותקווה- מה הוא צריך, מה יעזור לו.

עצם ההכרה ברגשות, על גווניהם השונים,  קבלתם ולמציאת דרכים מתאימות להתמודדות עם רגשות
שונים שעולים, מחזקת את היכולת להתאושש ממצבים מאתגרים ובכך גם את החוסן של הילד.

3. חוויה והכלה של תסכול, יכולת פתרון בעיות –

אמנם באינסטינקט ההורי שלנו הרבה פעמים אנחנו רוצים לחסוך מהילד שלנו את התסכול, הקושי,
מזכירים לו שוב ושוב משימות שרשומות על שמו, פותרים לו בעיות שעוד לא קרו במציאות או ישר
נותנים פתרון לקושי שעולה.

העניין הוא שאני דווקא רוצה לאמן את הילד שלי דווקא במקומות האלו, להצליח להתמודד עם
מצבים שמשתבשים/ לא צפויים בצורה מיטיבה, להתמודד עם הבעיה, הקושי כאתגר,
להגיע אליו מחוויה של שליטה, למצוא את הפתרונות בעצמו- זו אחת המיומנויות המשמעותיות בעידן שלנו היום.

זה מתחיל במקום שרגע לפני שאני באה יודעת אני שואלת- מה אתה חושב שאפשר לעשות?
משחק עדין בין להיות עבור הילד שלי אך לא לעשות במקומו, לא לפתור עבורו (זוכרת הורות הליקופטר?)
הוא הלך לחוג ללא בקבוק מים, אני סומכת עליו שהוא יסתדר, הוא ימצא פתרון. להאמין בו שהוא יכול ולשדר לו את זה.
כשאני סומכת עליו והוא סומך על עצמו שהוא יסתדר- הוא פוגש את העולם מתוך מקום של חוסן.

4. חיזוק חוזקות, עידוד, מילים טובות

זיהוי החוזקות, היכולות, המשאבים של כל ילד מאפשרת לו התפתחות בריאה ופיתוח תכונות של חוסן,
ככל שהילד שלי מודע לחוזקות שלו ומפתח אותן, כך תחושת המסוגלות שלו והערך העצמי שלו תעלה.
כשילד עם חוסן פוגש אתגר, נקודת מוצא שתנחה אותו היא כזו המדגישה חוזקות (לעומת נקודת מוצא של סיכון, כשלון).

אנחנו כהורים רוצים לסייע לילדים שלנו לגלות את החוזקות שלהם, להשקיע ולפתח אותם. זה לגמרי חלק מהתפקיד ההורי שלנו,
להאיר להם את היכולות שלהם, המשאבים שלהם, החוזקות שכל כך מאפיינות אותם ולעזור להם לפתח את אלו.
זה פחות משנה באיזה תחום מדובר, נגינה, יצירה, ספורט, בע”ח, חברתי, טכני ועוד, החשוב הוא שניתן לכך את הדגש החשוב,
דרך תשומת לב חיובית, דרך מילים טובות, דרך מסגרות ייעודיות שמתמקדות בדיוק בתחום החוזקה של הילד.

אני סקרנית! שתפי אותי, לאיזו דרך הכי התחברת?

איך תבחרי להגדיל את החוסן של הילד שלך כבר ממחר בבוקר?

שי שולר, מאמנת הורים בגישת “אמא מאמנת”, עו”ס עם התמחות בטראומה וחוסן