נכון גם את חשבת שהקרמבו הוא המצאה ישראלית?
גם אני חשבתי כך ומסתבר שלא. המקור של הקרמבו הוא דנמרק.
כמה זה הזוי שכשחשבתי על הדימוי של קרמבו וחינוך הגעתי לדנמרק שהיא מלכת גישת החינוך ה”אחרת”?
אז זהו, גם אני הכרתי את גישת החינוך הישראלית המקובלת בארץ (שהיום מתחילה להשתנות)
וכך גידלתי גם את הילדים שלי. תנאים, החלטות, דרישות, ציווים, בקשות ופקודות.
לפעמים הרגשתי שוטרת. רק חסר לי כובע על הראש ומדים. האמת,
גם ביפר היה מאד עוזר לי! אם אפשר כזה שישדר לאוזן של הילד. יותר טוב, ישירות למוח שלו.
“כנסי הרגע להתקלח”, “תאכל בלי שכל הרצפה והכסא יאכלו יחד איתך” ,”מיכל, תביאי לי מגבונים”,
“לך תאסוף את הפליימוביל” ,”הצלחת שלך לא מחזירה את עצמה לכיור לבד” , “צחצחי כבר שיניים”,
“בואי קחי את הטושים שלך מהסלון” , “אמרתי לך כבר עשרות פעמים שלא תשאירי את הנעליים שלך כאן”,
“את ממש לא אוכלת עכשו גלידה”, “אני חייבת שקט. מספיק לקפוץ כאן” , “תפסיקו לריב הרגע על האוטו האדום”,
“אתה לא מגיע לגן משחקים אם אתה מרביץ לו” ,
“אני לא מתכוונת לקנות לך מצלמה חדשה אם כבר הרסת את זו שקנינו לך לפני חודשיים”…
וואו, רק מלכתוב את זה אני מתכווצת.
אבל כך בדיוק זה היה נשמע! (וזה רק חלק קטן מהיום…)
ולמרות שקשה להסתכל למציאות בלבן של העיניים, קחי לך יום של תצפית ותנסי לשים לב למשפטים שלך אליהם,
לצורת הניסוח, לרגשות המתלווים, אל הטון שבו את אומרת אותם.
ולמה זה הזכיר לי מפעל קרמבו?
כי בואי, בסוף, אני בנאדם. התרגלתי למשהו מסוים ובשביל שהמפעל הזה ששמו משפחה מורחבת יתפקד טוב,
צריך גם קצת “לנהל” אותו. וזה מה ששמתי לב שאני עושה ברוב שעות היום והיה לי קצת עצוב.
רציתי שיותר ירגישו את החום והאהבה, פחות את התקתוק והתפעול.
רציתי שירגישו גם את המילים הטובות, את הנעימות, את הלב שלי, פחות את מה שקורה מסביב.
הרי מה הם יזכרו בעוד 20 שנה?
ובמפעל קרמבו הכל מיוצר על ידי מכונה. הביסקוויטים העגולים. הקצפת המתוקה.
יש מכונה שיוצקת את הקציפה הלבנה והאוורירית ומכונה ששופכת את השוקולד החם. הכל נע בסרט חוץ מהעטיפה.
עם כל השכלולים ולמרות הקדמה והחדשנות והבינה המלאכותית.
לא הומצאה מכונה משוכללת מספיק כדי לעטוף את הקרמבו, ואת הממתק הטעים הזה עוטפים עובדים בידיים!
וזה מה שהחלטתי לעשות. לעטוף את מה שקורה ואת חיי היום יום בעטיפה ידנית, אישית.
אם זה עובד מעולה בייצור הקרמבו, אין סיבה שזה לא יצליח גם אצלי.
רוצה לנסות?
“כנסי הרגע להתקלח” – “את נכנסת להתקלח אחרי שאת אוכלת או לפני?”
“תאכל בלי שכל הרצפה והכסא יאכלו יחד איתך” – “אתה רוצה לאכול בחצר או לאסוף אחריך את השאריות מהרצפה?”
“מיכל, תביאי לי מגבונים” – “מיכל, את יכולה בבקשה להביא לי מגבונים?” “לך תאסוף את הפליימוביל” – “אתה רוצה
לאסוף את הפליימוביל עד שנגמר השיר האהוב עליך או שאתה רוצה לשים סטופר ולראות כמה זמן לוקח לך לאסוף?
“ממוש, הצלחת שלך לא מחזירה את עצמה לכיור לבד” ,
“אהבה שלי, צחצחי כבר שיניים”,
“ציירת הקסמים, בואי קחי את הטושים שלך מהסלון” ,
“חיים שלי, אמרתי לך כבר עשרות פעמים שלא תשאירי את הנעליים שלך כאן”.
שמה לב איך זה נשמע אחרת?
“את ממש לא אוכלת עכשיו גלידה” – “את רוצה לאכול את הגלידה בשבת או מחר אחה”צ?”
“אני חייבת שקט. מספיק לקפוץ כאן” – “את רוצה לקפוץ בטרמפולינה או להביא לך את הדלגית?”
“תפסיקו לריב הרגע על האוטו האדום” – “אתם רוצים לערוך תורות על האוטו האדום או להביא גם את המכוניות הירוקות?”
“אתה פשוט הילד הכי מתוק בעולם”
“אני כל כך שמחה שה’ נתן לי ילדה כמוך”
“ראיתי איך ויתרת לו על האוטו. אני יודעת שזה היה לך קשה ועשית משהו שלא הרבה היו מצליחים לעשות”
“אתה האהבה הכי גדולה שלי”
“עכשיו כל המלאכים מוחאים כפיים כי הם רואים איך התגברת” (אז למה אני לא שומע? שאל אותי איתמר שלי,
בן הכמעט 4 אחרי שהקשיב חצי דקה בסקרנות).
“את הילדה האהובה עלי”
“כל כך שימחת אותי ששיתפת אותי ב…”
ועל הקשר בין הקרמבו לדנמרק ולחינוך נדבר כבר בפעם אחרת, הבנתם את רעיון העיטוף הידני, נכון?
וזה לא מחייב לשנות את הכל.
אסנת.
52 שבועות בהם תקבלי למייל תוכן 'הידעת?' שיעזור לך להבין טוב יותר את הילדים שלך
אמא מאמנת בע״מ
רחוב אהרון איתין 2 תל אביב , 6900316
בטלפון: 077-3200785
במייל: help@imameamenet.co.il
או
לחצי כאן להתחלת שיחה בוואסטאפ
