האם את מקום בטוח לילדך?

כל אדם ובפרט ילד, צריך לפחות מקום אחד בטוח בעולם.

מקום שבו הוא יכול להיות הוא עצמו עד הסוף ולהביע את דעתו באופן מלא וחופשי.
מקום שיאהבו אותו ללא תנאי. מבלי לפחד מהתגובה של הצד השני שאולי תהיה ביקורת,
התניה, השוואה או ענישה (גם אם זו לא הייתה הכוונה).

בגילאים צעירים וגם בגילאים בוגרים יותר, המקום הבטוח יהיה האפשרות לטעות, להתנסות,
למחות ואפילו לנהל משא ומתן על הרצונות שלך, ויש מי שיקשיב ואולי אפילו יקבל אותם.

כהורים, נרצה שלפחות אחד מאיתנו יהיה המקום הזה עבור הילד שלנו,
בכדי שלא ייאלץ לחפש מקומות בטוחים אחרים מחוץ לתא המשפחתי.

ילדים מתבגרים יכולים לראות בעיניהם מקום כבטוח גם כשיש שם רמת סיכון גבוהה
שהם לא מסוגלים כרגע לזהות וזאת בשל העובדה שהחלק במוח שאחראי על קבלת
ההחלטות וניהול הסיכונים לא בשל מספיק לבחון את המצב בצורה אובייקטיבית.

איך נוכל אנחנו, כהורים, לייצר מקום בטוח עבור ילדינו?

מכירים את זה שיש לך אדם אחד שאף פעם לא שפט אותך? חבר, קרוב משפחה, מורה
או אפילו  קולגה בעבודה, שראה אותך בעיניים טובות והאמין בך,
אפילו יותר ממך עצמך? יש לך אדם כזה בחיים?

מקום בטוח הוא מקום המאפשר את כל מנעד הרגשות וההתנהגויות. מקום שמקבל אותי כמו שאני.

אם לא נאפשר מקום מכיל ומוגן שכזה, המחיר יהיה שמערכת היחסים שלנו עם הילד תיסדק ככל
שהילד יתבגר, ובעיקר בגיל ההתבגרות הסוער, בו הפרשנות למציאות הינה מושפעת
מהתנודות הרגשיות והפיזיות שהוא חווה.

מחקרים מראים כי בני נוער בגיל ההתבגרות, מפרשים הבעות פנים מגוונות
(לרבות שמחה, התלהבות, ריגוש, הפתעה) כפנים כועסות ונוזפות. כלומר,
הילדים שלנו מסתובבים בעולם, רוב שעות היום, בבית הספר (החל מגיל 8)
ועד לתיכון בשיא גיל ההתבגרות, בתחושה שכולם כועסים עליהם,
או מחפשים איך לנזוף בהם ולהעביר עליהם ביקורת.

ומתוך ההבנה הזו, יהיה לי יותר קל להכיל התנהגויות קצה שבעבר הייתי יכולה לתרגם אותן,
ואת הילד כנגדי (אצל ילדים עם הפרעות קשב הקושי עם ביקורת מהווה מכשול משמעותי ביחסים בין הורה לילד).

ולכן, הילדים שלנו, בתוך כל הרעש הפנימי שהם נמצאים בו, ובתחושה שהם תמיד לא בסדר או
לא מספיק טובים, זקוקים למקום שבו הם יכולים לחוות את העולם כשהם חופשיים להתפתח ללא שיפוטיות.

אז מה זה אומר בעצם? שהכל מותר? הכל “פרוץ”?

לא. לכל בית יש את מערכת הכללים והערכים שלו. העבודה שלנו כהורים היא קודם כל להחליט ביחד
כזוג ו/או כמשפחה (בהתאם לגיל הילדים, בישיבה משפחתית), אילו ערכים וכללים נרצה להנחיל בבית שלנו
ובאילו פעולות יומיומיות נבחר לפעול בתוך הבית בכדי להטמיע את הערכים בילדים שלנו (רמז: מודלינג).

מערכת הערכים והכללים של הבית נוצרת תוך כדי שיתוף פעולה של כל בני המשפחה, ולכל אחד מבני
הבית יש מקום להביע את דעתו – הסכמתו או מחאתו, ומשם מתהווים כללי הבית.

כשאתה חלק מתהליך של בניית הכללים בתוך הבית שלך כמה מוטיבציה יש לך לעמוד בהם?
יותר או פחות? 

תחושת הערך והדימוי העצמי , מסוגלות וביטחון של הילדים שלנו – מתעצמת מעצם המקום שניתן לילד,
המשמעות והמשקל שאנו מאפשרים לדעתו ולמחשבותיו.

איך תרגישו אם אתם הייתם יכולים לשבת עם המנהל שלכם יחד, ולכתוב את החוקים של מקום העבודה שלכם?
הייתם מרגישים מוערכים? יהיה לכם כיף להגיע לעבודה?

דרך הפלטפורמה המשפחתית שאנו מייצרים בבית שלנו, אנחנו מאמנים את הילדים למערכות היחסים
והדינמיקות החברתיות של העולם שבחוץ. כשאנחנו מייצרים עבור הילדים שלנו מקום בטוח,
אנו מלמדים אותם להיות מקום בטוח עבור עצמם וגם עבור אחרים.