גיל קושט לוי

כשהילד שלך עולה לכיתה א’ הוא מגיע לעולם חדש ושונה. איך יראה המעבר, תלוי רבות במוכנות ובתחושת הביטחון שלו. כשלנו ההורים יש את הידע והכלים לקראת המעבר הזה, אנחנו מגיעים מוכנים. וכשאנחנו מגיעים בטוחים ומוכנים, כך גם הילדים מגיעים. כמאמנת הורים ומחנכת כיתה א’ אני כאן לתת לך את הכלים.

דף הבית » הבלוג » הייתי הילד הכי קטן בכיתה

הייתי הילד הכי קטן בכיתה

ברוכים הבאים ילדים יקרים לבית הספר.
היום נלמד על איך בית הספר עובד, בבית הספר במקום גננת יש מורה.

במקום מבנה גדול עם המון משחקים, משק בית, בובות, קוביות, פינת יצירה,
חצר משחקים ומתקנים יש מבנה בינוני עם שולחנות וכסאות ולוח גדול שנקרא כיתה.

בבית הספר יש צילצולים שמודיעים מתי מתחיל ונגמר שיעור ומתי יש הפסקה.
בבית הספר יש גם כל מיני מושגים שתכירו בהמשך – תעודות, מבחנים, עבודות ושיעורי בית ..

אחרי שש שנים של משחקים של דמיון ושל יצירה מתחיל לו תהליך של למידה.
עבור הרבה ילדים המעבר ללמידה המובנת מייצר בפעם הראשונה תחושה של תחרות,
השוואה וביקורת כלפי עצמם.

מהר מאוד הילדים מבינים כי הלמידה קשורה גם בהישגים. ולומדים עוד מושגים כמו הצלחה או כישלון.
משאלת הלב של כל הורה היא שהילד שלו נכנס לבית הספר היא שהוא יחווה הצלחה בלימודים.
שיחזור הביתה עם חיוך על הפנים ויספר על כל הדברים החדשים והמעניינים
שלמד ועל החברים איתם שיחק בהפסקה.

כל הורה (וגם מורה) רוצה גם שתהיה לילד “מוטיבציה פנימית”- כזו שלא מונעת מתגובת המבוגר,
כזו שבאה מחדוות הסקרנות האישית שלו, שהוא באמת רוצה ונהנה ללמוד.

מתוך משאלת הלב הזו ומתוך כוונות טובות וטהורות אנחנו רוצים לעזור לילד בדרך אל ההצלחה.
אנחנו לעיתים שוכחים בעצמנו שלכל אחד הדרך שלו, שנראת שונה ולוקחת זמן אחר,
ובעצם רוצים לקצר את הדרך עבורו, אל ההצלחה.

וכשאנחנו מפעילים את ה”מוטיבציה החיצונית” שהיא בעצם חינוך מתוך עונשים ופרסים.
הילד פועל מתוך חשש מעונש או ציפייה לפרס.
למשל, מכירים את האמירה “אם תקבל תעודה טובה או ציון טוב נקנה לך מתנה או שתקבל כסף”.
זה עלול להראות מהצד כמו מוטיבציה פנימית כי הנה הוא מתחיל ללמוד ואפילו משקיע..
אך הילד מבין שכדאי לו להתאמץ כי בסוף מחכה לו פרס שמאוד רוצה אז הוא מתחיל ללמוד.

אך מה יקרה אם הוא למד והשקיע ולא השיג ציון טוב?! האם יקבל את הפרס?
ואם הוא לא יקבל אז הוא בעצם נענש.. כי עונש הוא גם מניעת הנאה.
במקום עניין, סקרנות והנאה מתהליך הלמידה עובר לעיתים רבות מסר
שתכלית הלימודים היא בתוצאה – בהשגת ציונים טובים.

לגדל ילד שבטוח בעצמו בסביבה תחרותית, מתחיל מהמסר שמטרת הלמידה היא
לא הניצחון או ההצלחה היא הדרך, ההתקדמות, המאמץ ועצם ההתנסות.

הורה מאמן מעודד לא על התוצאות, רק כאשר הילד חוזר הביתה עם התוצאה, שהשיג ציון טוב.

הורה מאמן מעודד על התהליך עצמו. על כל גרגר של התקדמות בדרך שהילד צועד בה.
שם מתבצעת הלמידה וזו הלמידה החשובה והמשמעותית.
שם הילד לומד את הכוחות שלו ואת מה שעוד צריך להשתפר בו.
שם הוא לומד את החוזקות שבו ואת הצרכים שלו.

בתהליך הזה נבנה העמוד השדרה היציב שלו, הבטחון שלו בעצמו.
כי התהליך הזה הוא ייחודי, הוא לא נמדד בהשוואה למישהו אחר,
אלא רק ביחס לעצמו. איפה הוא היום ביחס לפעם הקודמת שהתנסה
והתאמן ומה הצעד הבא בדרך שלו.

כשילד מפנים את המסר שהדרך היא שחשובה ועליה הוא מקבל עידוד,
הוא פחות עסוק בקנאה, השוואות ותחרות.
הוא יותר בטוח בעצמו שהוא יכול לעמוד אל מול הדרישות שבית הספר מציע.

אז עד שבתי הספר לא ישנו את המודל של “המסלול להצלחה” לנו ההורים יש כל
יום הזדמנות לשנות את המסרים שלנו בבית
ולשלוח ילד שצומח לגובה גם בסביבה תחרותית והישגית.

ואני כאן יחד אתכם, לאורך כל הדרך… אל בית הספר.

גיל.