הילד גונב, מה אני אמורה לעשות?

הפוסט הזה הוא תשובה לשאלה שאמא שאלה אותי כאן – באזור שאלות תשובות.

כשהילדים שלנו משקרים או גונבים, זו הבטן הרכה שלנו, זה הקושי הכי גדול שלנו בגלל שאלו פעולות מוסריות.

קשה לנו לחשוב שהילד שלנו לא מוסרי ויותר מזה, שהוא יגדל להיות מבוגר כזה כי היום זה מבית של מישהו,
מחר זו חנות עם מצלמות ואז קב”ט ומשטרה וזהו אנחנו בסרט שרץ לנו בראש כבר מחשבות איך נוציא את הילד שלנו ממעצר.

וגם אם לא הלכנו עד ל”שם” הלכנו מספיק רחוק כדי לכעוס ולהתפרץ את הכאב, ההפתעה והאכזבה שלנו מהילד שלנו.

בגניבה יש המון דברים לא טובים שקורים:
יש את הגניבה עצמה – הילד לקח משהו לא שלו.
יש את ההסתרה
ויש את השקר (לא לקחתי. הוא נתן לי)

עבורי, התנהגות, כל התנהגות של ילד היא רק “קצה הקרחון”.
מתחת להתנהגות יש צורך שהילד לא יודע לבקש במילים אחרות מבקש אותו אבל לא מקבל מענה,
משיקולים שלנו ההורים, כי אנחנו לא קונים את הצעצוע שהוא רוצה או מגבילים אותו בכמות
ממתקים ובעיקר אם הוא שומע בעיקר לא כשהוא מבקש.

אז מה זה אומר? שאנחנו צריכים לתת לילד שלנו כל מה שהוא מבקש? ממש לא!
אז זה אומר שהוא יגנוב? ממש לא!

איך הרגשת בפעם הראשונה שגילית שהוא גנב? הפתעה? אכזבה? בושה?
ואם הייתי אומרת לך שהילד גנב את הצעצוע שלא הסכמת לקנות לו, והוא עשה את זה רק כי הוא
ילד הוא עוד לא מבוגר, עוד לא מבין לעומק וכמו מבוגר את המשמעות של לקחת משהו ממישהו כסף,
חפץ או כל דבר אחר.

התשובה שלי מתחלקת לארבעה חלקים וכולם עוסקים בתפקיד שלך כשזה קורה ובעיקר במניעה של הפעמים הבאות.

לפני שאת קוראת אני מבקשת שתפרידי, לא כל הילדים גונבים אבל גם אלה שכן לא עושים את זה נגדך.
אז זה לא משנה אם עם אחותו התאומה לא חווית את זה או עם אחיו הגדול וזה לא משנה אם האחיינים שלך
או הילדים של החברים שלך לא גונבים, זה לא אומר כלום. בואי נטפל בילד שכן דרך זה שנבין אותו

1. ילד צריך להרגיש שהדברים שלו בטוחים.

את בטח שואלת את עצמך – מה הקשר? אז הקשר הוא שכשילד לומד על הדברים שלו שיש לו מקום משלו לחפצים שלו,
ושאף אחד, לא התאומה ולא אחים אחרים ולא אנחנו ההורים לא לוקחים לו את מה שהוא שומר ולא נוגעים בחפצים שלו ללא רשות.
כשהוא מבין את זה על עצמו, יהיה לו יותר קל להבין למה הוא לא צריך לדעת או לקחת ממישהו אחר.

2. ילד צריך ללמוד אמפתיה.
הוא כבר בגיל המתאים לשאלה “איך היית מרגיש אם יונתן חבר שלך היה לוקח לך את ה….. (חפץ שהוא אוהב במיוחד וחשוב לו)?”
השאלה הזו מעוררת בילד את האונה הקדם מצחיק, שם נמצא ה”רכיב האמפתי” אבל הוא ממשיך להתפתח עד גיל 24 (
זה עוד המון שנים) כלומר, הוא עוד לא מסוגל לחוש אמפתיה כמוני וכמוך. הוא מסוגל כמו ילד בן 5.5 וכשאת שואלת אותו
ומחכה לתשובה ומדברת איתו על כמה חשוב שאם הוא רוצה משהו הוא יבקש או ישאף להשיג אותו, לא ייקח אותו ויצער את האחר.
ככה דרך השיחה הזו הילד לומד שאם הוא לא יעשה את זה לאחר גם האחר לא יעשה את זה לו.

3. ילד צריך את “הרשימה”.
ילד רוצה משהו ולא מקבל אותו אז הוא גונב. אבל זה לא מדויק, ילד לא חייב לקבל כל מה שהוא רוצה אבל הוא צריך מבוגר
שיבין את מה שהוא צריך, יכבד את הרצון שלו ולפעמים אפילו יעזור לילד להשיג את רצונו. איך? פשוט תכתבו.

רוצה צעצועים שיש לחברים? בוא נכתוב רשימה או נצלם את הצעצוע, ואז לקראת חג, חגיגה או יום הולדת נפתח אותה ותבחר משם מתנה.
ככה הילד יודע מתי הוא כן מקבל את מה שהוא רצה ואולי זה יעזור לו להתאפק מול הצעצוע שהוא רוצה עכשיו שיהיה שלו. כי הוא רק ילד…

4. דמי כיס.
מעל הכל והכי חשוב ובעיקר בגלל שכתבת שהוא לוקח בעיקר כסף ההמלצה האחרונה שלי אבל אחרי
שעברת את השלבים האחרים זה הזמן לדמי כיס משלו!

כשיש לילד דמי כיס יש לו את התושיה והעצמאות להשיג דברים שהוא רוצה בכוחות עצמו!
אני ממליצה לך ממש לצפות בקורס “דמי כיס” כי שם יש את כל התשובות לכך השאלות שמתעוררות בך עכשיו כמו:
אז אם הוא ירצה לקנות רק ממתקים? ואם הוא ירצה רק צעצועים שהם שטויות? כל התשובות המפורטות מחכות לך שם.

האם כל הצעדים האלה יבטיחו שהוא לא יגנוב? אני לא בטוחה.

בסוף הוא זקוק למערכת יחסים טובה ומציבה שבה את מנחה אותו ומלמדת אותו איך להתנהג באופן מנומס ומוסרי וגם,
הוא צריך עוד טיפה לגדול.
אם ההנחיות שנתתי לך חהפכו להיות השיחה שלך איתו במקום כעס אכזבה ובושה ,אני בטוחה שהוא יפסיק.

זה זמני. זה יעבור,
בהצלחה.

בכל מקרה אל תשחקו אותה כאילו אתם לא יודעים שהוא לקח.
אל תעלימו עין אל תשימו לו מילים בפה (לא התכוונת לקחת. נכון?) להיפך!
חלק משמעותי יש לזה שאתם קוראים לזה כמו שזה “לקחת בלי רשות” קוראים לזה לגנוב.
כדי שהוא יוכל לקחת אחריות ואז לתקן.