כולנו רוצים ילדים עם בטחון עצמי וחושבים שאימון כזה, זה משהו שמצריך מאיתנו השקעה גדולה של זמן,
בעוד זמן זה הדבר האחרון שיש לנו, גם לא אנרגיה.
אז מה אם אני אגיד לך שיש משהו אחד שלוקח בדיוק 3 שניות,
שאימון חוזר בו יכול לפתח את הבטחון העצמי של הילד שלך?
נכון, זה לא יקרה ביום, אבל אם תחזרי על זה באופן יומיומי זה בטוח ישפיע.
השאיפה של כל ההורים היא ילדים עם בטחון עצמי.
שהם ידעו להתמודד עם אתגרי החיים, שהם ירגישו שהם מסוגלים.
זה לא שהכל יהיה להם קל, אבל שכשיבוא אתגר כלשהו הם ירגישו שהם יכולים להתמודד איתו.
זה יכול להיות בילדות – מול החברים בביה”ס שידע לעמוד על שלו ולהיות נאמן לעצמו,
מול מבוגרים אחרים שהוא מכיר או לא מכיר שיפוגש במהלך היום שלו.
וגם כשיהיה מבוגר – בלימודים הגבוהים, בעבודה שידע לעמוד על שלו ולבקש את מה שמגיע לו,
שיגיד את דעתו גם אם היא לא פופולארית.
כשקושי יגיע שהוא לא יתפרק אלא יבין איך הוא מתמודד וצולח את הקושי הזה.
בעצם כשחושבים על זה, בטחון עצמי הוא יכולת שתשרת אותם בכל סיטואציה בחיים כמעט,
ואנחנו, כהורים שהאושר של הילדים שלנו חשוב לנו, מאוד רוצים אותה לילדים שלנו.
הבעיה מתחילה בתפיסה שיש לנו בראש שכדי לפתח את זה אנחנו צריכים להשקיע הרבה זמן ואנרגיה.
שזה משהו שדורש השקעה רבה, ואנחנו, שמג’נגלים כל היום ועסוקים בלכבות שריפות,
אומרים שביום מן הימים נעשה את זה.
אז לא. כדי לפתח את הבטחון העצמי של הילדים שלנו אנחנו לא חייבים כמויות גדולות של זמן.
יותר מזה, אנחנו לא יכולים לחכות לתקופה פחות עמוסה, כי בינינו, אין כזו.
החיים שבחרנו לעצמנו מזמנים עומס קוגניטיבי ומנטלי.
ולכן – אנחנו צריכים דברים פשוטים וקלים ליישום.
זה בדיוק הכלי שאני רוצה להציע לכם פה. והכלי הזה נקרא – “מה אתה חושב?” או “מה את מציעה”.
אבל בואו רגע נדבר על בטחון עצמי. בטחון עצמי נבנה מתוך תחושת מסוגלות.
הרי, אדם עם בטחון עצמי הוא אדם שמרגיש שהוא מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים.
איך מפתחים תחושת מסוגלות אצל ילדים? דרך עצמאות.
גם עצמאות מוטורית – של לעשות בעצמם, ובעיקר עצמאות מחשבתית –
שהיא היכולת לחשוב בעצמם, לבחור בעצמם.
כשאני פותרת עבור הילד שלי את הבעיה הוא לומד שאמא יודעת הכל,
אמא תפתור לי את כל הבעיות. ואם אמא יודעת הכל ויכולה לפתור לי את הבעיות –
אז אני לא מסוגל לעשות את זה בעצמי, וגם אמא לא סומכת עליי שאני יכול לעשות את זה.
אם היא לא סומכת עליי, גם אני לא סומך עליי.
כשאני שואלת את הילד שלי “מה אתה מציע” אני לוחצת על הכפתור במוח שמפעיל את גלגלי המחשבה.
הוא בעצם “נדרש” לחשוב בעצמו, לקבל החלטה ולבחור.
הוא מתאמן ביכולת לקבל החלטות, בהסקת מסקנות. בפתרון בעיות.
כשהוא יבצע את ההחלטה שהוא קיבל, אם זה הצליח הוא מדווח לעצמו – הצלחתי.
אני לגמרי מסוגלת להתמודד עם זה. חוויה כזו אחת אחרי השניה היא זו שתבנה את הבטחון העצמי שלו.
ואם הוא קיבל החלטה לא נכונה? ובכן, גם פה מתרחשת למידה. ואיזו למידה.
למידה של תיקון טעות, למידה של רפלקציה, למידה של “מה אני אעשה בפעם הבאה אחרת”,
ולמידה שגם אם אני עושה טעות אני עדיין מסוגל להתמודד.
וכל זה בשאלה אחת פשוטה – “מה אתה מציע?” או “מה אתה חושב?”
מה זה דורש ממך? 3 מילים פלוס סימן שאלה, בכל פעם שהילד מגיע אלייך עם בעיה.
ואם את שואלת והוא עונה “אני לא יודע” (יש מצב שזה מה שיקרה בהתחלה, הוא רק מתחיל להתאמן על זה) –
אני עונה פתרון אחד ומוסיפה “איזה עוד אפשרות אתה חושב שיש?”
אז מה את אומרת? הולכת לנסות לשאול את הילד שלך שאלה במקום לתת לו פתרון?
52 שבועות בהם תקבלי למייל תוכן 'הידעת?' שיעזור לך להבין טוב יותר את הילדים שלך
אמא מאמנת בע״מ
רחוב אהרון איתין 2 תל אביב , 6900316
בטלפון: 077-3200785
במייל: help@imameamenet.co.il
או
לחצי כאן להתחלת שיחה בוואסטאפ
