מרגישים שהגיעה העת להיפרד מהטיטול?

הנה חמשת הסימנים שיעזרו לכם להחליט האם הגיע הזמן או שצריך להמשיך לתצפת ולחכות לזהות את רגע הנכון.

ש״מ אצב״ע

שפה:

מודעות שפתית למילים הקשורות בצרכיו. הוא לא חייב להגיד את המילה,
מספיק לנו שיבין על מה מדובר כשנאמרות מילים כמו פיפי, קקי, שירותים, חיתול….

מעט החלפות:

לתינוק צעיר נחליף טיטול בכל כמה שעות. הוא יעשה פיפי בתדירות גבוהה ובכל פעם יצא לו מעט שתן.
כשהגוף הצעיר מתחיל ללמוד להתאפק נראה את זה גם בחיתולים,
נחליף ביום פחות חיתולים וכמות השתן תהיה גדולה יותר.

אי נוחות:

כשנראה שהילד זז באי נוחות כשהוא עם חיתול, מנסה לפשוט את החיתול בעצמו,
הולך בהליכת פינגווין כי הטיטול מציק לו, זז מצד לצד או שנראה בכי שמלווה במשיכת החיתול.

צרכים מודעים:

כשילד מפתח מודעות לצרכיו מודיע ומעדכן שעשה פיפי או קקי, מבקש שנחליף לו, הולך לעשות בצד.
כשהוא כבר ממש יודיע לפני או תוך כדי ״יש לי פיפי״ או ״עשיתי קקי״ זה יהיה עבורנו סימן מובהק
למוכנות וחלון הזדמנויות ענק להתחלת התהליך.

בשלות פיזית ודרישה לעצמאות:

לא חייב להיות באופן ישיר סביב הטיטולים. כשנזהה שהילד מתחיל לדרוש את העצמאות הפיזית שלו,
פושט ולובש את מכנסיו, מתנגד להחלפות והופך לפחות ״תלותי״

העצמאות והיכולת לשלוט בצרכים ובכלל היא אחת מאבני הדרך המשמעותיות בהתפתחות של הילדים.
תחשבו על זה רגע, ילד שמשתוקק לעצמאות אבל את הגוף הפרטי שלו מפקיד בידיי מי שמחליף לו טיטולים.
כלומר אני כבר עושה בעצמי ומסוגל לבחור ולעשות בכוחות עצמי
אבל כשיש לי קקי אני שוכב על הגב ומרים את הרגליים שינגבו לי וינקו אותי.

ההמלצה שלי, היא שברגע שמזהים את אחד מהסימנים, מתחילים.
(למעט כמובן מקרים מיוחדים וחריגים)
אין זמן נכון, לא פסח, לא אוגוסט ולא כשהגננת יוצאת ל״מבצע גמילה״
הזמן הנכון הוא כשאתם מוכנים כשהסביבה מוכנה וכשהילד מוכן.