צבע אדום – 6 סגנונות תגובה בזמן לחץ.

באוטו, שומעת רדיו, מפסיקים את השידור- צבע אדום צבע אדום, קאסמים בעוטף עזה.
אמצע יום עבודה, במסדרון מתחילים להתלחש, על הפיגוע שהיה רק לפני כמה דק בתחנת אוטובוס בירושלים.

מציאות חיינו רצופה באירועים שלא ציפינו שייקרו, שתופסים אותנו לא מוכנים, שאין לנו שליטה עליהם,
שמשאירים אותנו חסרי אונים, מבוהלים, חוששים, חרדים.

חוויה ותחושה לא פשוטה להיות בה ולהתנהל ממנה, כזו שלרגע גורמת לך לעצור את כל היום שלך,
לשכוח מה”דברים הרגילים”, והפחד, חשש, חרדה משתלטים.

זה כל כך הגיוני, ומלחיץ, ומבהיל. העניין הוא, שזה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, מהמציאות שלנו.
ולכן, אנחנו נרצה לבנות את החוסן שלנו דווקא בזמן שגרה- כדי שיהיה עבורנו נגיש, מוכר, זמין באירועים שכאלו.

האמת, לא צריך ללכת רחוק למצב הבטחוני, שהוא ללא ספק מבעית, מפחיד, מעורר חרדה.
נוכל למצוא את המקומות האלו, בתצורות, עוצמות שונות, גם בהורות שלנו. וגם אליהם שווה להתכונן,
להיערך, לאמן ולחזק את שריר החוסן שלנו.

אתגרים, קשיים, התמודדויות – תמיד יהיו.
ההבדל המשמעותי הוא באיזה מצב נפשי אנחנו מגיעים אליהם ואילו כוחות, יכולות,
תחושת מסוגלות וכלים אנחנו מרגישים שיש לנו בכדי להתמודד איתם..

לא הכל בשליטה שלנו, ולא הכל נוכל למנוע, מה שכן בשליטה שלי – זו ההיערכות, ההתנהגות וההתנהגות שלי.

לא כל טנטרום “של השמחות” אני אוכל למנוע, לא כל התנהגות אלימה של הילד שלי אני אוכל למגר,
לא אוכל להכין את הילד שלי לכל סיטואציה מסוכנת שעלולה לקרות כשהוא לא לידי, כן אוכל להגיע בעצמי עם ידע,
עם בטחון, עם כלים – לתרגל איתו עוד בשגרה סימולציות, לתת גם לו כלים,
לשלוט בהתנהלות ובתגובה שלי לסיטואציה, במה שאני רוצה ללמד אותו ואיך,
מה שבהכרח ישפיע ומשפיע על חווית הסיטואציה עצמה ועל הילד שלי.

אז איך עושים את זה?

מתחילים כבר עכשיו, בשגרה, להתאמן. על עצמנו קודם כל, כי זה קודם כל אנחנו,
מה שאנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו- עובר קודם כל גם דרכינו. כשאת תהיי מחוברת לכוחות,
למשאבים, ליכולות שלך, זה יהיה לך טבעי להתאמן עם הילד שלך על המקומות הללו אצלו.

פרופ’ מולי לה”ד הגה את המודל “גשר מאח”ד” לפיו לכל אחד מאיתנו יש סגנון תגובה דומיננטי
דרכו נגיב בעת סיטואציה. מודל זה מבוסס על שישה משאבים שמטרתם לעזור להתמודדות הייחודית
של האדם החווה קושי או משבר להתמודד עם תחושת איום במצבי דחק שונים, משאבים אותם נוכל לחזק עוד בשגרה.

המשאב הגופני- לבריאות הגוף, התמודדות עם תחושות גופניות הקשורות לחרדה או למשבר.
דרך התמודדות אותה נרצה לחזק בשגרה דרך תרגולים גופניים שונים, פעילות ומאמץ גופני,
טיפול גופני, הרפייה גופנית, תזונה נכונה ועוד.

המשאב השכלי – היכולת שלנו לחשוב בצורה הגיונית ותבונית, שימוש בלוגיות על מנת לפתור בעיות.
כאן אנחנו מתחברים לאימון של הילדים שלנו בעצמאות מחשבתית ובפתרון. היות ובמצבי במצבי לחץ גם
החשיבה הקוגניטבית הלוגית נפגעת וקשה לחשוב בבהירות ולראות את הפתרון והדברים כמות שהם,
ככל שנתאמן על כך בשגרה, כך בעת סיטואציה בלתי צפויה למוח שלנו יהיה קל
יותר לזכור ולהשתמש במיומנות של פתרון בעיות.

המשאב הרגשי- למידת שפה רגשית, יכולת התמודדות רגשית, מודעות לרגשות – שיום הרגשות,
נתינת מקום לכל סוגי הרגשות שעולים, שיתוף, יכולת לבטא רגשות, מקומות שנרצה לתרגל,
לבנות ולחזק עוד בשגרה, כדי שבעת אירוע בלתי צפוי בו עלולים לחוות סערה רגשית עוצמתית,
משאב זה יעמוד לטובת הילד שלי, הוא ידע לזהות מה הוא מרגיש לדוגמא מפוחד,
מבוהל, היסטרי, בקיפאון ומה עוזר לו שהוא מרגיש כך.

המשאב המשפחתי – מערכת תמיכה משפחתית, עוגן משפחתי יכול לעזור רבות. על כן עוד בשגרה
נדאג ונשקיע משאבים בבניית קשר ומערכת יחסית משמעותית עם הילד שלנו וכמשפחה,
נתמיד בזמן אחד על אחד קבוע הורה-ילד, ניצור ונשמר ריטואלים משפחתיים,
נקפיד על זמן משפחתי איכותי ויצירת חוויות משותפות.

משאב האמונה- אמונה בעצמי, תקווה, משאב שיש בו כוח עצום להתמודדות עם תחושות כמו אי ודאות, חרדה.
עוד בשגרה נאמץ להתנהלות היומיומית שלנו מנטרות מחזקות ומנרמלות כמו “כל רגש הוא לגיטימי,
מותר לך להרגיש כל דבר” (לצד זאת- לא כל התנהגות היא מקובלת),
“לכל בעיה יש שלוש פתרונות-מה לדעתך אפשר לעשות?”,
“אני מאמינה בך שאתה מסוגל ויכול להתמודד, יש בך את הכוחות”
“אני ואבא תמיד כאן בשבילך ואיתך” ועוד מנטרות התואמות את הבית שלכם.

המטרה היא שבמצב בלתי צפוי המנטרות האלו שחזרנו עליהן בצורה רפטטיבית
בסיטואציות שונות  בשגרה- יהיו אלו שאוטומטית יקפצו בראשו של הילד שלי גם בעת קושי.
המשאב החברתי – קשרים חברתיים ומערכות תמיכה מהווים משאב חיוני ועל כן,
בניית קשרים חברתיים, למידה לבקש עזרה מאחרים, לשתף בקשיים,
לעזור לאחר- אלו מיומנויות שנרצה להתאמן עליהם ולפתח אותם עוד בשגרה.

משאב הדמיון – שימוש בדמיון, באינטואיציה, ביצירתיות ובהומור הינם מקומות שמאוד
מחוברים לדרך מחשבה וחוויה של הילדים שלנו את העולם ומהווים משאב שיכול להיות
משמעותי מאוד עבורם להתמודדות עם קושי.
ולכן, זה המקום שלנו בשגרה לעודד, לתת מקום ולעזור לפתח את היצירתיות שלהם דרך יצירה,
משחק, חיפוש פתרונות בעולם הדמיון והפנטזיה, המצאת סיפור, המצאת שיר על אירוע בו הילד
התמודד בעבר ומה עזר לו וכמובן לשוב ולהקריא/ לשיר ביחד, זו יכולה להיות תזכורת
מיוחדת ומחזקת להתמודדות עבר ולכוחות הקיימים בילד.

ועכשיו שאלה לי אלייך – באיזה סגנון תגובה זיהית את עצמך ? ואת הילד שלך?

האם זה המשאב השכלי שקפץ לך ראשון או אולי הרגשי?
האם זה המשאב הדמיוני שדומיננטי אצל הילד שלך או אולי דווקא החברתי?

האמת היא שרובנו משלבים מספר סגנונות תגובה. וזה טוב! במיוחד במצבי לחץ,
ככל שנשתמש בכלים רחבים, גמישים ורבים יותר כך ההתמודדות תהיה מיטיבה יותר.
בדיוק מהסיבה הזו לעבוד בשגרה ולהתאמן בכמה שיותר סגנונות תגובה, סוגי משאבים.
לכל אחד מאיתנו יהיה סגנון שיהיה לו ויותר אינטואיטיבי עבורו להגיב דרכו,
חשוב לזהות בעצמנו ואצל הילדים שלנו, מה המשאב הדומיננטי דרכו מגיבים ובו אף להשפיע ולחזק אותו יותר.

בסופו של דבר, החוסן שלי וטיבו, משפיע ישירות על תחושת המסוגלות העצמית, התקווה, התושייה,
היכולת לפתור בעיות והאמונה בעצמי שאני יכול ומסוגל- הן להתמודד והן להשיג מטרות.

בעצם היותנו מתרגלים ומחזקים את החוסן עוד בשגרה, היופי הוא, כשתוצר יוצא,
רק מעצם ההתחזקות שלנו נגיע מחוזקים ובטוחים יותר לאתגרים עצמם, עם תחושת מסוגלת,
כוחות, משאבים, שהרגע חיזקנו והגדלנו בעצמנו, ומה שסביר שיקרה הוא שאת
חלק מהמצבים נחווה כפחות מאיימים ומלחיצים.

זה דורש עבודה, תרגול, אימון. אבל זה לגמרי אפשרי ושווה את זה.
הדרך ללמוד ולאמן את הילד שלך לבניית וחיזוק החוסן שלו, עוברת דרכך, דרך חיזוק ובניית החוסן שלך.
ואם את צריכה עזרה, אני פה בשבילך, ללכת איתך את הדרך- לתת לך ולכם את המתנה השווה הזאת, עוד בשגרה.

שי שולר, מאמנת הורים בגישת אמא מאמנת, עו”ס עם התמחות בטראומה וחוסן.