ביקורת עצמית – האם את מספיקה לך?

גם אני מאמנת מתאמנת. תמיד.

ביקורת עוברת בכל מיני צורות. בצורה ישירה או סמויה, באמירה או במבט,
ופעמים רבות מתקבל מהדמויות הכי משמעותיות עבורנו.
ביקורתיות נצרבת בתודעה ומשפיעה שנים קדימה.

ביקורת עלולה לטעת בנו ספק עצמי, ולהתגלות כמקור לסיטואציות בעייתיות שאיתן
נתמודד בכל תחומי החיים, כאשר הקשר בין הביקורת לבין הקושי שנחווה לאו דווקא ברור.

פוסט על התבוננות פנימה, חקירה עצמית, זיהוי הספק העצמי שניטע בילדות
מה לעשות כדי לעקור את הספק מתוכי, ואיך להימנע מלהעביר אותו לילדיי.

משולבים ציטוטים מלימודי ימימה, עם חיבור לאימון.

_______________________

“המחפשת גבהים בהבנות לא תמצא את עצמה לעומק מגיעה,

סה”כ תצבור ידיעות.

היישום הנמצא כאן מחייב מאוד.

היישום צריך להיות לא בלדעת עוד,

אלא רצון לדייק על אמת עוד (עשייה)..

כשאת מודה על האמת,

את אף פעם לא לבד בעולם”

ימימה

גם כמאמנת אני מתאמנת כל הזמן וחשוב לי לשתף בזה
כי מהצד זה עלול להיראות שהיא בטח יודעת
אצלה זה אחרת היא למדה ויש לה הרבה ידיעות

אבל כדי להתאמן צריך עשייה מחוברת להבנות,
שיהיו שורשים בקרקע כך שהידע לא יהיה תלוש.
כשאנחנו בהודיה ובהודאה על האמת אנחנו אף פעם לא לבד
אז כתבתי משהו שהוא על ליבי.

אחת הסיבות שאני אוהבת את עולם האימון כל כך
היא כי זה עולם שמחבר בין כל השיטות.
בסוף הכל אותו הדבר, לכל שיטה יש טרמינולוגיה ודרך משלה
אבל יש מכנה משותף להכל.

בקשת הלב של כולנו היא אותה בקשה,
הקשיים של כולנו דומים.
כשאנחנו מתייחסות אליהם בכבוד ובאהבה
אנחנו מצליחות לפרק ולפתור אותם.

לקראת בניית האתר הזה שאת נמצאת בו עכשיו,
הייתי צריכה להגדיר מי אני ומה אני.
הסתבכתי עם זה,כי אני גם וגם,אני מלא דברים
עם אבא מפולין ואמא מעירק
חילונית כשבעלי והילדים דתיים
אני משימתית וגם מאמינה ברוח
מחברת בין ארץ לשמיים
מהנדסת כימית שלמדה ומאמינה בבריאות טבעית
שעשתה הסבה למאמנת -מטפלת.

סוג של גשר בין שכל ולב, הולכת בתלם
ולפעמים צועדת בשביל שלא סומן בוויז.

אז מתיישבת לכתוב פוסטים לאתר והקולות עולים
“למה קשה לך להחליט מה את רוצה להגיד??”
“מה הבעיה?? חשבתי שאת כבר מעבר לקושי כזה!”
צועקת על עצמי (גם אם זה בפנים ואף אחד לא שומע).

אני מסתבכת ולא מתקדמת.
באימון כדי להתקדם אנחנו בודקים איפה עובד לנו
ומשם עושים “COPY-PASTE” לגישה
אז בדקתי איפה לא מסובך לי,
איפה פשוט.

ונזכרתי שלפני כמה ימים יצאתי עם פנים אדומות ופצועות
מביקור אצל הקוסמטיקאית ולא היתה לי שום בעיה
ללכת לקנות כמה דברים בחנות.

על אף העובדה שזה יום שישי
והחנויות הומות אדם.
רוב הנשים שאני מכירה היו מתחבאות בבית
איך קורה שזה לא מהווה קושי והסתבכות אצלי?

יש משהו בנושא יופי וניראות חיצונית
שאף פעם לא היה דרמה בבית שבו גדלתי
זה היה משהו נוכח כעובדה
בלי צורך להוכיח,
בלי תוספות או אישורים מבחוץ
מסתבר שאני לא מתסבכת את זה.

ואיכשהו חוכמה, יכולת, מסוגלות
לא היה נוכח בבית כאמירה פשוטה
תמיד היו לזה תנאים:

כשקיבלתי 90 היו שואלים אותי “למה לא 100?”

תפסתי את האמירה הצינית כביקורת
ההורים חשבו שזה יצמיח אותי שאשאף להצליח
תמיד צריך להתאמץ עוד כדי להיות מספיק,
וכאן נכנס הספק.

_________________________

כאמא עשיתי מה שלמדתי מהבית
חשבתי שאני מלמדת את הבנים שלי כשאני מתקנת אותם,
מראה להם איך צריך לעשות או עושה במקומם.

מסתבר שזה ממש כמו לומר:
“אתה לא מספיק טוב”
“הרעיונות שלך לא נכונים”.

הורדתי להם את הבטחון – הפוך ממה שרציתי.
גם מבטים, הערות, עצות והצעות ייעול
יכולות להיות ביקורת וביקורת = קור בתוך הבית.

היום אני שמה לב למתי ואיך,
אני לא מעירה לאוריה שמזג מרק ושפך כל הדרך לצלחת
אזכור להדגים לו בפעם הבאה שאגיש מרק,
אני לא מתקנת פעולה שכבר קרתה.

הכל מתחיל בנו
מה אני עושה עם הביקורת העצמית?
כן, הקול הזה
שמוכר לי מאוד מהילדות.

כשאני מעירה לעצמי – “אכלת יותר מדי..
איך לא הספקת להגיע למשימות והן עוברות מיום ליום?
לא מצאת רגע לדבר עם עומר
כמה זמן לוקח לי לכתוב את הפוסט הזה!”

עכשיו כשאני ברשות עצמי
אני יכולה לבחור להיות בלתי תלויה במה אומרים עלי
ולבחור אם אני רוצה להיות חברה טובה שלי
יכולה להתווכח עם הקול הפנימי המבקר.

מדברת אלי יפה:
היום לא הגעתי למשימות האלה, למרות שממש ממש רציתי
כן מצאתי פניות לצחוק עם יעל, עשיתי לאביתר מסאג’ עמוק
ולחשתי לאוריה מילות עידוד ספציפיות על החוזקות שלו.

_____________________

הנה אני מוצאת את עצמי כותבת ומוחקת ושוב כותבת,
שואלת חברות וקולגות איך זה נשמע ואם זו הכוונה.
אם אמרתי נכון, האם אני מובנת, האם זה מעניין.
מסתבכת במחשבות עמוסות
רוצה שיהיה פוסט בעל ערך
מלא בידע שרכשתי
בתאור מקרה מהקליניקה
שתוכלנה לקחת ממנו משהו
להקל את הקושי שלכן,
גם וגם כבר אמרתי??

אז החלטתי לכתוב מהלב
ולכלול חומר שאני מאוד מחוברת אליו,
ומבחינתי מדבר אימון דרך רוח
ככה לצאת כמו עם פנים אדומות אחרי קוסמטיקאית.

“אם אין עשייה אין תוצאות.
תוצאות לא באות רק מהבנה מתחילה ונבנית,
אלא מהתמדה.
זה לא נורא אם נכשלים, העיקר מה עושים עם אותה מחשבה עמוסה
אז יורדים, מנקים אותה ועולים.
ברגע שמשיגים את השדה המוציא מחשבה מהמיצר שבה,
אז גם מוציא את הרגש מהמיצר שבו”

ימימה

בואו נכנס הביתה בחום
ללמוד להבין את עצמנו,
להכנס לבית הפנימי שלנו
ולבית שהוא המשפחה שלנו,
מספיק קר שם בחוץ.

למיטיבות לכת – בונוס
חלק נוסף מהחומר של ימימה
“חשיבה הכרתית”
שאני מאוד אוהבת
ומדבר על אותו ספק מהילדות
מחובר להקשבה פנימית וחיצונית.

“תעשי כפי יכולתך ותרבי לשגות.
אפילו אם את שוגה
מותר לך לשגות וכמה שאת רוצה
הגיע הזמן שתתנערי
באמת תביני
מה היא הזכות לקיומך
להחליט לעשות עשייתך בשבילך.

תטפלי בעצמך.
לא תהיי שם מחוץ למקום שלך
מסתכלת כל הזמן
מה מתרחש סביבך יותר מדי
יש מידה ויש עודף מידה.

עד כמה מבטך מחפש
למצוא וודאות של המתרחש בחוץ
עד כמה את שומעת
האם זה מגיע לסתור או להסכים.

מהיום בכל קשב
אינך בודקת אם זה סותר אותך
או מסכים איתך.

שיסכימו או לא-
זכות לקיומך קודמת לכל”.