אנחנו בטעות מנהלים את הזמן שלנו, אבל לא את העדיפויות שלנו.
במקום זה, אנחנו מתגלגלות – או לדברים שאנחנו חושבות שאנחנו רוצות,
או שאחרים רוצים מאיתנו.
וזה הדבר הראשון שמרחיק אותך מהחיים שאת רוצה.
קבלי 3 עשי ואל תעשי כדי להתרחק מהשחיקה, ועוד אחד לצאת ממנה כשהיא מגיעה.
בזמן שכולם מוכרים לך שכדי להספיק יותר, את צריכה לנהל את הזמן שלך טוב יותר
אני אומרת לך שזה לא נכון.
זאת אומרת, ניהול זמן זה באמת יכולת חשובה שעוזרת לנו להיות ממוקדות ולעשות דברים שחשובים לנו.
אבל לתפיסתי, ניהול זמן לא יכול לבוא לבד.
כי המחיר של לרדוף אחרי הזמן הוא מחיר השחיקה, מחיר של תחושה של ריצה אינסופית לעבר איזשהו וי
על משימה או יעד ובדרך אני שוכחת שלא נולדתי בשביל לסמן וי או להשלים משימה,
נולדתי בשביל לחיות את החיים שאני רוצה.
אוקיי ליאור, הבנו. אבל בחיים שהם חיים הישגיים, בהם יש לנו מטרות חשובות,
איך מפסיקים את המירוץ הזה? או.. טוב ששאלתם.
לפעמים המירוץ הזה לעבר המשימות בכלל לא משרת את החיים שאני רוצה
, אלא חיים שמישהו אחר אמר לי שכדאי לי לרצות.
כי במהלך השנים לימדו אותנו שאנחנו צריכות להיות מתוקתקות, הישגיות, מצליחניות.
שאמהות טובות קוראות סיפור עם הילדים שלהם לפני השינה, שאנשים בריאים הם אנשים שעושים
ספורט ושומרים על התזונה שלהם, שנשים שדואגות לעצמן עושות לק ג’ל ונפגשות עם חברות.
וכל אלה הם באמת נכונים. אבל האם בדקת מה נכון לך? מה מתאים לערכים שלך, לחיים שלך?
האם עצרת ושאלת את עצמך את השאלות האלה? כי אם לא, תנהלי את הזמן שלך הכי טוב שתוכלי –
את עדיין תרגישי החמצה ופספוס, כי בפנים בפנים זה לא מתיישב לך עם מה שאת באמת רוצה.
ולכן – העשי ואל תעשי הראשון שאני ממליצה לך עליו במקום להתגלגל ביום שלך,
צאי לשבוע אחד של תצפית ותבדקי כמה מהפעולות שאת עושה משרתות את המטרה שלך.
האם הפעולה בה את לוקחת לעצמך אוויר באמת נותנת לך אוויר?
האם הפגישה או הנעת שקיבלת על עצמך באמת משרת את המטרה שלך בקריירה?
הדבר השני שאני רוצה להציע לך קשור לסנטר שלך.
כמה את מחוברת למה שאת רוצה, כמה את יודעת מה הגבולות שלך. הרבה פעמים אנשים נוטים להגיד
“אני מרגישה שהגבולות בין הבית לעבודה הטשטשו”. האם עצרת פעם לחשוב מה הגבולות שלך?
לפני שאת אומרת אותם החוצה. הגבולות האלה קשורים כמובן לתמונה הגדולה, למטרות שלך,
לחיים שאת רוצה לחיות. אז העשי ואל תעשי השני הוא – אחרי שתצפתת מה עושה לך טוב ומה פחות,
שבי עם עצמך ותגדירי חוזה. ראשית בינך לבינך – מה הגבולות שחשובים לך.
הדבר השלישי שאני רוצה להציע לך הוא להפריד בין קלט לפלט.
חלק מהתגלגלות שלנו לדברים שאנחנו לא בוחרות בהן הוא התשובה האינסטיקטיבית,
שהיא יכולה להיות כן או לא.
הבוס מבקש מאיתנו לארגן פעילות לצוות – ברור שאני אומרת כן.
הילד מבקש להכין פיצה בעצמו – ברור שאני אומרת לא.
הטלפון מצלצל אחר הצהריים – ברור שאני עונה.
כל אלה עלולים לקבל את המענה שהם מקבלים מתוך אוטומט ולא מתוך בחירה.
וכבר הבנו את המחיר של חוסר בחירה נכון?
ולכן העשי ואל תעשי השלישי הוא – במקום לענות באותו רגע שהבקשה מתקבלת,
את לוקחת לך פרק זמן של מרווח.
בכל סיטואציה כמובן שאורך המרווח ישתנה. ההמלצה שלי – תקבעי לך קריטריונים.
הבוס מבקש משהו – אני מבקשת 12 שעות לחשוב על זה.
הטלפון מצלצל אחר הצהריים – אני שואלת את עצמי “האם זה ממש דחוף?”
ואם בחרתי לענות , אני פותחת בשאלה “זה יכול לחכות לערב?”.
בפרק הזמן הזה את חושבת עם עצמך – מה התשובה שהכי
תשרת את התצפית שעשית ואת הגבולות שהגדרת לך.
והדבר האחרון הוא רגע לשים על השולחן – שחיקה לצערי היא חלק מהחיים. כמו שקנאה,
או כעס או עצב הם חלק מהחיים. יש לך הרבה מטרות בחיים, בחרת בחירה להיות גם וגם.
בפעם הבאה שאת חווה את השחיקה – בין אם בפיזי או במחשבות – עצרי.
כן כן, הפוך לאוטומט ללכת להספיק עוד. עצרי. קחי לך פסק זמן, גם אם של כמה שעות,
לעשות ריסטרט למחשבות ולגוף. אני יודעת שזה יהיה לך קשה, ככה זה עם הרגלים.
אז במקום ההרגל של להגיד לעצמך “איך אני יכולה לעצור?? אני חייבת להספיק”
את יכולה להגיד לעצמך “אם אני אמשיך לרוץ זה כמו פול גז בניוטרל.
גם הספורטאים הטובים בעולם צריכים להתאושש”.
ליאור מיטלמן,
מלווה הורים הייטקיסטים לחיים מג’ונגלים אך רגועים.
