- אני רוצה להרגיש שאתה מעריך אותי
נמאס לי כבר שהכל עלי!!!
- קשה לי להתמודד לבד
אתה אף פעם לא בבית.
- אני רוצה זמן איתך
אולי תעזוב כבר את הפלאפון?
- התגעגעתי אליך
לא מבינה איך כל היום לא מצאת דקה פנויה להתקשר? לשאול מה קורה?
- אני צריכה שתקשיב לי
כמה פעמים אפשר לבקש ולהזכיר?
לכל אדם מיום היוולדו יש צורך להרגיש אהוב.
ברגע שתחושת הערך שלנו נפגעת אנחנו נגיב. זה טוב לא?
אז זהו שלרוב נגיב באופן שירחיק, מה שירחיק את האפשרות להרגיש מוערכים,
מה שישאיר את התסכול ואפילו יגדיל אותו כי יתווספו אליו
עוד מגוון רגשות מכאיבים שירחיקו עוד יותר… רואים את הלופ?
כשאצליח להבין מה אני מרגישה ומה אני צריכה באמת מהצד השני
אולי אצליח גם לעצור ולבקש במקום רק לכעוס או להתרחק.
כשאני נשארת בציפייה שהצד השני יבין אותי וידע מה אני מרגישה וחושבת בלי שאגיד –
אני מגדילה את הסיכויים שלי להתאכזב ולהכאיב, לעצמי ולצד השני
אז נכון, מי מכיר אותי טוב יותר מבן הזוג שלי? מה לא עברנו יחד?
ובכל זאת, אני לא מכירה אדם עם יכולת קריאת מחשבות
(אפשר לפתוח דיון על מנטליסטים, מעולים ככל שיהיו) ובגלל זה,
אם אני יוצאת מנקודות הנחה שכל עוד שנינו יחד, בוחרים לחיות חיים משותפים
סביר שהמטרה שלנו זהה – שנינו רוצים שיהיה לנו טוב, כל אחד בנפרד וגם בביחד שלנו.
והדרך היא – ת.ק.ש.ו.ר.ת.
ולא גלגול עיניים, טריקת דלת או ציניות שורפת הן לא התקשורת עליה אני מדברת.
אני יודעת, זה קשה.
ואלו אולי הרגלים שכבר ממש הושרשו ובכל זאת אני כאן כי אני יודעת שאפשר אחרת כי
ניסיתי והצלחתי, בעצמי- בבית הפרטי שלי ובעוד הרבה בתים שפתחו את
הדלת והלב בפניי והצליחו בעצמם, הצליחו לתקשר באופן חדש ושונה,
הצליחו להתקרב במקום להרחיק והצליחו לאהוב במקום להכאיב.
אז איך?
קודם כל תעצרי.
מתי בפעם האחרונה דאגת לך?
מתי בפעם האחרונה ראית אותך? את הצורך שלך?
אכלת בישיבה, ולא את השאריות מצלחת הנסיכות או הספיידרמן שנשארה על השיש?
עשית פיפי מתי שהרגשת שצריכה לא כמה שעות אחרי?
שתית את הקפה שלך, חם, בשקט?
אנחנו נרצה שבן הזוג שלנו יראה אותנו
השאלה היא מתי עצרנו לראות את עצמנו?
וזה יהיה חייב להתחיל משם. ואפילו אם זה נשמע לך כאילו הוספתי לך
עוד משימה כשגם ככה הכל עלייך וקרסת מזמן
אני מבטיחה שבמשימה הזאת- תהיה הקלה משמעותית בכל השאר.
השקעה מניבה בהתחייבות 😉
אחרי שקיבלת אוויר, בהתמדה! כל יום!
תעצרי מולו, רגע לפני שהאוטומט קופץ, ותחשבי – מה את באמת רוצה שהוא ישמע?
לא מה את רוצה להגיד עכשיו אלא מה את רוצה להרגיש?
הדיוק הזה דורש אימון ואולי יהיה קל יותר להתאמן בו בהתחלה בזמנים
רגועים ונעימים כי בזמן כעס זה בהחלט קשה יותר לעצור
ואולי להתאמן בזמן שהוא רק שלך כשאת לוקחת אוויר, בהתמדה, זוכרת?
(קפה בשקט, שיחה עם חברה, מקלחת, סיבוב בחוץ, מוזיקה, ספורט, צביעת מנדלות,
ציור, כתיבה, בישול, ארוחה טעימה, יוגה, מדיטציה,
מיינדפולנס, לבהות בעננים, ללכת לים, לקרוא ספר… תייצרי לך רשימה כזאת שתוכלי
לשלוף ממנה בכל פעם משהו שמתאים לך לזמן ולמצברוח.
אבל בכל מקרה אל תוותרי עלייך! משהו אחד ביום לפחות!)
לדייק לך בשקט שלך, מה את באמת רוצה ממנו? מה את צריכה כדי להרגיש אהובה ומוערכת?
איך את צריכה שהוא יראה לך את את זה?
הדיוק הזה דורש אימון אבל לגמרי אפשרי. מבטיחה!
