8 תנאים בסיסיים שאת יכולה לייצר בבית שלך כדי לגדל ילד בטוח בעצמו

אין אמא שלא רוצה שהילד שלה יהיה בטוח בעצמו.

אם את קוראת את הפוסט הזה אז כנראה שגם את רוצה. אבל רגע – עצרת לשאול את עצמך באמת – מה זה ילד בטוח בעצמו? מה זה אומר ילד שמחובר לרצונות שלו, לשאיפות שלו, לקול הפנימי שלו?

בספרה של אליס מילר “הדרמה של הילד המחונן” אפשר למצוא 8 סימנים שמעידים על גדילה באקלים של חופש להיות מי שאני– אקלים כזה שמגדל ילדים עם סנטר פנימי חזק ובטחון עצמי גבוה.

לקחתי אותם ותרגמתי אותם לחיי היום יום שלנו כהורים. בכל אחד מהם תוכלי להבין מה בידיים שלך לעשות כדי להשפיע על הבטחון העצמי של הילד שלך

1. “השאיפה לאוטונומיה לא הורגשה כתקיפה” – הילדים שלנו רוצים להיות עצמאיים, זה ממש דחף פנימי שלהם. לעשות בעצמם, להחליט בעצמם, לנהל את עצמם. זה לא נגדנו, זה פשוט בעד עצמם.

2. “הילד רשאי להרגיש ולבטא רגשות רגילים כי הוא לא נועד לשרת מטרה מסויימת” – זה שהילד שלי מקנא עכשיו באחותו לא אומר עליי כאמא כלום, זה שהילד שלי מתוסכל שהוא לא קיבל את הארטיק שהוא רוצה לא אומר עליי כלום. יותר מזה – זה מצויין שהוא מרגיש את כל זה, זה רק אומר שהוא אנושי.

3. “הילד לא נדרש לשאת חן בעיני מישהו והוא רשאי לבטא את מה שחי בתוכו” – מי אמר שחייב לחלוק את החטיף בגינה עם החבר, או לאפשר לשחק בכל המשחקים שיש בבית כשבא אורח? אם הילד שלך לא רוצה לחלוק את המשחק עם החבר שבא לפליי דייט – אל תכריחי אותו לחלוק, תחפשי איתו ביחד פתרון מתוך הבנה שאנחנו משחקים ביחד, או מכבדים את החברים שבאים אלינו כי נרצה שיהיה לכולנו כייף.

4. “היתה לו אפשרות להזדקק להוריו ולהשתמש בו מפני שהם לא היו תלויים בו” – הקשר הוא כזה שמאפשר צמיחה עצמאית וגם קבלה בדיוק ככה. הילד יודע שיש לו על מי להשען, שגם כשהוא “לא בטוב”, ההורים שלו לא נכנסים לעין הסערה ביחד איתו אלא עוזרים לו לצאת ממנה מתוך אהבה וחמלה.

5. “היה באפשרויות ללמוד לחוות הן את עצמו והן את ההורה, טוב ורע כאחד, מבלי שייאלץ לפצל בין ה”רע” ל”טוב”” – הקנאה או התסכול שהילד שלי מרגיש מול גבול שהצבתי הם לא טוב או רע – הם בדיוק מה שהם.

6. “התקיימו התנאים לאהבת האובייקט (ההורה), שכן גם הילד נתפס ונאהב על ילדי הוריו כדמות נפרדת” – הכל מתחיל מהקשר. נקודה. כשהקשר טוב והילד יודע שהוא אהוב בדיוק כמו שהוא, הוא יכול לפתח עצמאות ונפרדות ולשמור על קרבה בו זמנית. הקשר שלנו צריך להיות המרחב הראשון והבטוח ביותר בו הילד יודע להגיד שהוא אהוב, ראוי ונראה.

7. “בהנחה והיו תסכולים שהילד הוצב בפניהם, יכלו צרכיו האישיים לעבור אינטגרציה, בלא שהיה צורך להדחיקם או לפצלם מן האני” – זה התפקיד שלנו ההורים (אחד מהם) להציב ולכבד את הגבול, וזה התפקיד של הילד להיות מתוסכל ומאוכזב ולקנא. זה לא מאיים על אף אחד מאיתנו.

8. “יציקת תשתית לוויסות דחפים שנבנתה על יסודות של ניסוי וטעייה עצמיים” – המשפט הזה טומן בחובו כל כך הרבה, אבל אם אתמצת – כשאני מתנסה בדברים בצורה עצמאית, כשאני חווה רגשות מכאיבים ועובר את זה – סף המסוגלות שלי גדל. אני יודע להעיד על עצמי הרבה דברים, בעיקר – שאני מסוגל – לעשות בעצמי, לצלוח אתגרים, לווסת את עצמי. זה התפקיד שלנו כהורים להוביל את הילדים שלנו בשביל הזה, מבלי לפחד או לנסות להמנע מתסכולים, מקנאה או מכעס.

זוהי המהות של התהליכים שאני מעבירה בקליניקה ושל הספיצ’ שאני מדברת מעל כל ארגז הפוך. אני מאמינה בזה בכל ליבי, מגדלת את הבנות שלי לאור זה ומאמנת את המתאמנות שלי לאור זה.

זה לא פשוט לעיתים, ואין אף פעם 100% הצלחה, אבל זה לא חייב להיות מורכב.

אם תרצי להכניס את כל העקרונות האלה אלייך הביתה, בצעדים ממש ממש פשוטים ויומיומיים, כי אני יודעת שאת רוצה שהילדים שלך יהיו בטוחים בעצמם

את מוזמנת לפנות אליי ממש פה בפרופיל שלי.