“משעמם לי! משעמם לי!
אמאאאא, משעמם לי!
משעמם לי!
משעמםםםםםם לי!
משעמם!
אין לי מה לעשות!
משעמם!”
די!!!!
מה אני ליצן בקרקס?!
אז תשתעממי! מה קרה?!
הלוואי והיה לי משעמם עכשיו!
תפסיקי להציק לאחיך! הוא לא אשם שמשעמם לך!
מתי תלמדי כבר להעסיק את עצמך?!
מה את רוצה ממני?!
משעמם, משעמם.
שיגעת אותי!
הם משתעממים מהר מידי, מאבדים עניין, לא מסתפקים ולא מרוצים, רוצים תמיד עוד ועוד.
לא מצליחים להעסיק את עצמם, הם דורשים אטרקציות גדולות ולא נהנים מדברים קטנים
בדיוק כשאנחנו ממש עסוקים! והסבלנות שלנו מתחילה להתפוצץ.
לפעמים השעמום מוביל לאכילה רגשית, לחוסר שקט, לעצבנות, למריבות,
לפעמים לתעסוקות לא מתאימות ואפילו מסוכנות.
הם מורחים את הזמן או שוקעים לשעות רבות מול המסך.
להם משעמם, הם מחפשים אקשן, התנועתיות גוברת והשעמום שלהם
מוביל לנדנוד והצקות ומגביר אצלנו ההורים,
את התסכול ואת חוסר הסבלנות.
“ילד כפוי טובה, אני נותנת בשבילו הכל! מה חסר לו בחיים?! הוא לא מעריך מה שיש לו!”
החוויה הפנימית של ילד קשב היא חווית השעמום.
הוא יבלה רוב הזמן בבריחה משעמום וברדיפה אחר עניין (דופמין שלום).
לעיתים הוא לא מספיק לחוש את השעמום כי הוא יחפש מיד משהו מעניין יותר
ואם אין משהו כזה הוא ימצא את עצמו שוב במסך.
ואותנו זה מפוצץ! “אתה עצלן!” “אני מגדלת ילד פרזיט!”
לעשות שיעורי בית זה דבר משעמם, להעתיק מהלוח זה משעמם,
הבעיה מחריפה כשדברים הכרחיים הם משעממים,
פעולות יומיומיות כמו ללכת לשירותים, לצחצח שיניים,
לחפוף את השיער – זה משעמם!
תבינו, זה לא נגדכם – זה בעדו!
כדי להפיג את השעמום, הילד נדרש להעסיק את עצמו.
בשביל “להעסיק את עצמו” הוא זקוק לכישורים ויכולות רבים,
להצליח לזהות את הקשר בין השעמום לבין פעילות מעניינת,
יכולת להניע את עצמו לפעילות מסוימת ולזכור שזה מה שהוא אוהב לעשות,
להרגיש שהוא מסוגל להעסיק את עצמו באותה פעילות,
לארגן את החומרים שהוא צריך לאותה פעילות, לנהל את עצמו בתוך הפעילות…
זה גורם להם לדחות את המשימות שהם חייבים לעשות, לקצר תהליכים,
לעשות דברים אחרים ולעיתים קרובות הם יתפנו אל המשימה רק בדקה התשעים ומחוסר ברירה.
לכל ילד יש רמת תפקודים ניהוליים משלו.
אצל ילדי קשב זה יכול לתעתע.
הילד בן 12, אבל מבחינה ניהולית הוא כ-30% פחות.
כשאנחנו מצפים ממנו להעסיק את עצמו, אנחנו מתאימים את הציפיות שלנו לגיל 12
אבל הגיל הניהולי שלו הוא פחות כמה שנים.
“מבחוץ” הכל נראה בסדר גמור, היכולות גבוהות ובכל זאת הדברים ממשיכים להשתבש.
“הטעויות” חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב. ביצועיו רעים כשהמשימה משעממת או חזרתית.
אותו ילד בדיוק יכול להבריק במשימות שדורשות יצירתיות!
להציג ביצועים טובים כשהמשימה מגרה, מעניינת חדשנית או מרגשת.
הפער הזה בין יכולות גבוהות וריכוז מדהים במשימות מסוימות לעומת אחרות,
גורר תגובות שליליות מאחרים, בלבול או תסכול בשל חוסר עקביות.
זה מתחיל ממוטיבציה גבוהה, מהתרגשות ותקווה ונגמר בהתרסקות קשה.
ואנחנו מצפים. מצפים ומתאכזבים שוב, מהילד שלנו, מאיתנו, ממערכת היחסים בינינו.
במלחמת השעמום אין מנצחים!
_______
רוצה לקחת את האימון לשלב הבא?
קורס ‘אני הבוס’ בבית אמא מאמנת – התוכנית המקיפה בישראל לניהול עצמי של הפרעת קשב.
בואי לענות על כמה שאלות כדי לעשות בדיקה קצרה ולבחון האם הקורס הזה הוא בדיוק מה שאת צריכה (או הילד שלך).