איך מסבירים את יום השואה לילדה צעירה?

קודם כל אגיד שאני לא פסיכולוגית ילדים ואני לא מתיימרת לדעת מה קורה במוח שלהם.

אני מדברת רק על סמך ניסיוני וניסיון חיים עם ילדים נוספים בחינוך המונטסורי, הנה הקמצוץ של הגישה שלי לדבר הזה.

יום השואה ויום הזיכרון אלה דברים מאוד לא מוחשיים, זיכרון זה לא דבר מוחשי,
ילדים עד גיל 10 לא מבינים דברים מופשטים, הם מבינים דברים מאוד קונקרטיים.

דווקא בצפירה יש משהו שהופך את הדבר הזה של יום זיכרון למשהו קונקרטי.
לילדים מאוד צעירים (עד גיל 6-7) ממש לא צריך להתחיל לפרט ולהסביר מה קרה ביום השואהאבל במידה
והילד שואל זאת הזדמנות לענות לו, בבקשה אל תתחמקו.

כן תגידו שיש כל מיני דברים שקרו לפני שהקימו את מדינת ישראל, כל מיני אנשים גיבורים שבזכותם אנחנו גרים כאן ולכן כדי שזו לא תהיה
מתנה שהם נתנו לנו מבלי שאנחנו אומרים עליה תודה, כל שנה אנחנו עוצרים פעמיים בשנה:

ביום השואה
וביום הזיכרון

כדי לכבד ולומר להם תודה
שבזכותם יש לנו בית במדינה, בישוב שלנו שאותו אנחנו מאוד אוהבים ושאנחנו יכולים ללכת לגן ולבית הספר במדינה שלנו,
לדבר עברית ויש לנו דגל משלנו – כדי לכבד אותם אנחנו עוצרים ונזכרים בהם.

שווה וכדאי לעשות תיאום ציפיות ערב לפני כי צפירה זה דבר מאוד מפחיד, אני אפילו הייתי משמיעה לילדים שלי את הסאונד של הצפירה ביוטיוב
כדי שלא יחוו את הצפירה בפעם הראשונה, זה יכול להיות עבורם מעמד מאוד מרגש, מאתגר וגם קצת מביך לפעמים לילדים.

לילדה בת שלוש אפשר לומר את בת שלוש, אז זה מה שאני יכולה להסביר לך עכשיו, אולי לא תביני את כל מה שאני מסבירה ואת כל הסיבות,
אבל בכל שנה את תביני קצת יותר.

בשנה הבאה כשתהיי בת ארבע ושוב זה יקרה, כי זה קורה כל שנה, אנחנו שוב נדבר על יום השואה, אני אסביר לך ואת בטוח תביני יותר ממה שהבנת השנה.
בגיל חמש את תביני יותר וכך הלאה.

לגבי אנה פרנק, אם ילדה (נניח בת 6) מבקשת לראות את הסרט, זה בסדר גמור.

אבל חשוב לתווך לה אותו,
לשבת ולצפות איתה או לדבר איתה תוך כדי צפייה, לשאול אותה מה היא חושבת, מה היא מבינה, מה היא לומדת מאנה פרנק.
יש פה הזדמנות נהדרת להראות ילדה שיש לה סיפור של המון כוח והמון עוצמות נפש.
אל תשאירי את הילדה לבד עם המחשבות והחששות שלה.

אני מקווה שעזרתי.

זהו יום עצוב ויחד עם זאת זה עדיין יום שאנחנו אימהות בו.