למה אני כותבת רק לאמהות

הרבה לפני גל גדות, כשהייתי בת 6 או 7, לפעמים, תחת מצוקה או השתוללות של הדמיון שלי,
הייתי פורשת הצידה מאחורי איזה קיר,
מסתובבת במקום כמה פעמים ומקווה למצוא את עצמי לבושה שורט כחול ומחוך אדום
ולקבל אלי את כל הכוחות שהיו לדמות שהיתה אז גיבורת הילדות שלי – וונדר וומן.

זה עלול להיראות מהצד כאילו אני מספיקה הכל.
אז זהו שלא, אני מספיקה הרבה, זה ברור וגם אגלה לכן איך אני עושה את זה,
אבל רק המחשבה על איזו תדמית וונדרוומנית שאני צריכה לשמש עושה לי מועקה בחזה.
ואני יודעת שגם לך. אם את אמא.