הילד שלך לא גאון. הוא משתדל ומשקיע מאמץ

בבית הספר של אביתר ואלה הילדים שלי היה בעבר מנהג מאד נחמד. בכל יום חמישי בשבוע, בשעה האחרונה של יום הלימודים, עצרו את הפעילות הרגילה ובמשך שעה ילדי הכיתה הציגו הצגה ב״בימת הילדים״. 

על בימת הילדים יכול היה להופיע כל ילד שרצה, ללא קשר למיומנות או כישרון שיש לו (או אין לו), בפני כל ילדי הכיתה. זה שאהב לרקוד בלט הציג ריקוד חדש ומרשים, זו שהייתה אלופה בזריזות ידיים הציגה קסם מרתק, ההוא שידע לספר בדיחות הצחיק את כל הנוכחים, ההיא שאוהבת את נושא החלל הציגה מודל של מערכת השמש שבנתה והסבירה מה למדה. כך לכל ילד ולכל סוג של כישרון שלו ניתנה הזדמנות לעמוד על הבמה. 

התנאי היחיד להשתתפות ב״בימת הילדים״ היה השקעה בלימודים לכל אורך השבוע. ילדים שעמדו על בימת הילדים נדרשו להציג בפני המורים בכיתה את החזרות שעשו במהלך השבוע; נדרשה מידה גבוהה של רצינות מכל ילד שרצה להופיע; נדרשה מידה גבוהה גם כן של השקעה ולפעמים ויתרו על ההפסקה הגדולה שלהם כדי להתאמן לקראת החזרה הגנרלית. כך היה מתנהל כל שבוע. 

הבקשות להופיע בבימת הילדים היו רבות יותר ממשך הזמן שאפשר היה להופיע על הבמה, אבל זו הייתה הוכחה חד משמעית לכך שכשילד עושה את מה שהוא אוהב ואת מה שהוא גם טוב בו, הוא מצליח וחשוב לו מיוזמתו להשקיע בכך מאמץ וזמן. 

החלטנו לאמץ את בימת הילדים גם בבית שלנו ובמשפחה שלנו, בכל יום שישי בזמן הארוחה. כל ילד היה יכול לבחור להופיע בפנינו עם איזה כישרון שרצה. מסתבר שמה שעבד בבית הספר עבד מעולה גם בית. אבל את לא באמת צריכה את בימת הילדים. בוודאי יצא לך להיתקל פה ושם באחד מהילדים שלך בעת שהוא מבקש שתסתכלי עליו בזמן שהוא עושה משהו שלמד והוא מצליח בו. את בוודאי שואלת את עצמך איך הכי נכון להגיב על יוזמה של ילד ואיך לעודד אותו, אז הנה אספתי כמה רעיונות והוספתי כמה אפשרויות לאווירה של עידוד שאת מוזמנת לאמץ וליישם בבית שלך. 

אלה שלי, עם המדליה שהכינה לעצמה 

מעודדים את הילד על המאמץ שהוא משקיע 

בטוח יצא לך לעודד את הילד שלך כשראית שהוא לא מצליח במשהו שרצה או שהיה לו חשוב; השיג ציון נמוך במבחן; אולי הכתבה שלא הצליח בה כפי שרצה או אולי סתם על זה שלא הצליח לצייר או לצבוע בין הקווים. כדאי שתדעי שהעידוד שלך חשוב לתהליך עצמו, על המאמץ וההשקעה שהילד ישקיע בדרך אל התוצר. העידוד דווקא מפחית את מידת השיפוטיות שלך כלפי הילד ומאפשר לו להצליח ובדרך גם להעריך את ההישג. 

קרול דואק מסבירה בספרה ״כוחה של נחישות״ כמה חשוב העידוד דווקא על המאמץ עצמו ועל ההשקעה בזמן התהליך. על ידי שימוש במחקרים שהיא מציגה בספר היא מראה באופן ברור, עד כמה עידוד במילים כמו ״גאון״, ״מקסים״, ״מוכשר״ דווקא ימנע מהילדים התנסות חוזרת. כשהילד חושב שהוא “גאון״  – הוא לא ייקח את הסיכון שמשהו ייקח ממנו את התואר הזה ולכן לא יסתכן בהתנסות שלא בטוח שהוא יצליח בה. הוא אפילו יימנע מהתנסויות חדשות שהוא לא מכיר או לא יודע באופן ודאי שיצליח בהן ולכן לא מוכן להשקיע מאמץ. והרי מי שממילא גאון וחכם לא צריך בכלל להתאמץ בשביל להצליח. באחד הטורים הבאים שלי אכתוב עוד על הספר החשוב הזה ועד אז אני ממליצה לך ללמוד דרך עידוד לילד שלך על הדרך שעשה. הנה כמה דוגמאות: 

• במקום שתגידי לו ״עשית עבודה נהדרת״, את יכולה לומר שראית שהוא היה מרוכז למשך הרבה זמן והתרשמת מהסבלנות שלו לאורך זמן. 
• במקום להגיד ״יפה מאד שסיימת להכין את שיעורי הבית״, את יכולה להגיד לו שהוא כתב בכתב מאד ברור וקריא. 
• במקום ״אתה מדהים״, את יכולה לומר לו אילו תכונות את רואה בו – למשל שהוא מתחשב באחותו וחולק איתה חטיף או פרי. 
• במקום להגיד שהוא מוכשר, תגידי לו ששמת לב שהוא התאמץ והשקיע בציור על מנת שייצא בדיוק כמו שהוא רצה. 

לא נותנים מדליה על “השתתפות“ 

בהמשך ישיר להמלצה הקודמת שנתתי לך, אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה אביתר לקח חלק בתחרות שחיה באחד החוגים שהשתתף בהם ואהב מאד. הוא היה בן שש, בכיתה א׳ בקבוצה שהיו בה ילדים בני 6–7, גם בנים וגם בנות. כולם השתתפו בתחרות, כולם סיימו אותה, כולם קיבלו מדליה ואני חשתי מאד מבולבלת. הרי אם זו תחרות, אז אמור היה להיות מנצח אחד, או לכל היותר שלושה. כולנו מכירים את האולימפיאדה. יש מדליות זהב, כסף וארד. לא מעניקים מדליה על השתתפות בתחרויות. מה המשמעות בכלל של מדליה על עצם השתתפותו של הספורטאי? המצב שהיה צריך הוא שבחיים כמו בחיים, ובתחרות כמו שאמור להיות בתחרות, מי שמנצח מקבל מדליה, מי שלא – צריך להחליט מה ואיך הוא עושה לקראת הפעם הבאה, למשל חיזוק הנקודות החלשות ושיפור של מה שדרוש בו שיפור. זו באמת הדרך הנכונה להצליח. ההצלחה תעבור דרך למידה, תיקון, אימון וחזרה על כל השלבים. 

אבל אם הילד משתתף בתחרויות  – ללא קשר לענף הספורט – שחייה, ריצה, מוסיקה או כל תחרות אחרת, הרי שהוא צריך את העידוד שלך בדיוק מתי שהוא לא מגיע למקום הראשון או לאחד משלושת המקומות הראשונים. ילד שמגיע להיבחן באודישן ולא ובר אותו יצטרך עידוד בדיוק כשיהיה לו קשה והוא ירגיש מאוכזב, אז איך מעודדים ילד מאוכזב? אפשר וצריך לעודד אותו על כל היכולות והמיומנויות שהוא כן הפגין, על התהליך או הדרך שעשה, על המאמץ שהשקיע ועל החריצות שהפגין, על הנחישות באימונים ובחזרות, על הרצינות שבה התייחס לעניין, על האסטרטגיה שבחר, ועל עבודת צוות טובה או על ההתקדמות שלו עצמו מאז התחרות הקודמת. 

אם כבר מעניקים מדליה, אז למה רק מדליה אחת? אפשר להכין סוגים שונים של מדליות שתכיני לו בעצמך עבור כל אחת מהיכולות והמיומנויות שהראה בדרך שעשה, ועל עצם זה שלקח חלק בהתנסות חדשה שהחליט עליה בעצמו. 

ומה קורה במצב שבו הילד לא הפגין התקדמות? וולקאם לחיים, ילד. כל התנסות שתהיה לך, ללא קשר אם היא תחרותית או לא, מזמנת אפשרות להצליח או לא, לשפר יכולת או לא. ברגע האמת אם לא מצליחים להביא אותה לידי ביטוי, אבל – אך ורק דרך אימון והתנסות חוזרת יכולים לשפר את המיומנות או היכולת עצמה (תוכלי לקרוא על כך בטור שכתבתי ״מחנה אימונים”). אם תדעי איך לכוון את הילד למקד את תשומת הלב והריכוז במה שכבר הצליח בעצמו גם חווה כישלון – הוא למד ממך שיעור חשוב לחיים, מסוג השיעורים שהוא לא ילמד בשום בית ספר ועל זה, מגיעה לך מדליה. מה שיותר חשוב זה שהוא ידע לראות מה כן עבד בשבילו, מה כן השתפר לאורך הדרך ולצדו, לא במקום, לא להתעלם מהתוצאה. להסתכל לה בעיניים וללמוד ממנה איך אפשר יהיה לשפר את אופן ההכנה שלו לקראת הפעם הבאה. 

אתם שלחתם: זוהר עומדת גאה בדוכן הלימונדה שיזמה, ליד השלט שהכינה בעצמה (צילום: מורן מואס) 

קיר שכולו גאווה 

אין צורך לחכות שהילד שלך יופיע על הבמה של הילדים או ייקח חלק בתחרות. את יכולה להזין בעצמך את המנגנון האישי של עידוד עצמי אצל הילד שלך באופן יומיומי. בשביל לעשות את זה כמו שצריך אני רוצה שתכירי את קיר הגאווה. לכל אחד יש איזושהי סיבה לגאווה, בכל רגע, על משהו שעשה וגורם לו תחושה טובה, על נושא חדש שלמד, על ניסיון שעמד בו וגם על עצם ההתנסות. לא צריך לחכות לסיבה מיוחדת. הפסיכולוגיה החיובית מסבירה שלכל אחד מאיתנו יש נטייה טבעית מושרשת לשים לב לדברים דווקא כשהם משתבשים. לדברים שלא הצלחנו בהם, שלא היינו מרוצים מהתפקוד שלנו, או סתם לא הצליחו לנו. זו נטייה שנובעת מכך שבעבר, עוד כשהיינו חיים בטבע, לא היה באמת ערך הישרדותי בהנאה מהריח של רקפת פורחת למשל, אבל כמובן שהיה ערך רב לשימת לב לרעש שיוצרת חיה טורפת שמתקרבת אלינו. הנטייה הזו קיימת אצל כל בני האדם, אבל הבשורה החיובית היא שאפשר באופן יזום לאזן אותה, לא להתעלם אמנם ממה שלא עבד, או לא מצליח, אבל במקביל לראות בצורה יזומה וקבועה את מה שכן. כן עבד, כן הצליח וגורם לילד שלך להיות גאלה בעצמו. 

אני ממליצה לך לחשוב על הקצאת קיר בחדר של הילד, קיר שעליו תתלו לוח שעם או לוח מחיק והלוח הזה יהיה ״קיר הגאווה של _______״. בכל יום לפני שהולכים לישון, כדאי להקדיש מעט זמן כדי לבחון עם הילד מה הסב לו גאווה היום. מעשה טוב שעשה, נושא חדש שלמד, ניסיון כלשהו שהצליח לו ואפילו רק על עצם ההתנסות. בקיר הזה תתלו בו ציור יפה ומוצלח, עבודה שהוא הכין והוא גאה בה, מבחן או הכתבה שקיבל בהם ציון שמעיד על שיפור. כל זיכרון שיש לו מהיום הזה והוא גאה בו. 

ילדים נעזרים הרבה מעדויות מוחשיות. מילים והסברים בעל פה לא תמיד מספיקים לילדים צעירים ואילו את קיר הגאווה אפשר למלא באופן חזותי ויפה בתכונות ויכולות רבות של הילד. אם הוא צעיר עדיין ולא יודע לכתוב, הוא יכול להכתיב לך ואז לצייר או לקשט מסביב המילים הטובות שכתבת. לאחר מכן תתלו יחד. אם הילד כבר בוגר ויודע לכתוב  את יכולה לעודד אותו לציין בעצמו את הגאווה שלו בכל יום. מפעם לפעם התיעוד הזה שלו יהפוך לערימה עבת כרס, כזאת שהוא ייקח איתו לכל מקום, בכל יום וירגיש אותה בכל חושיו. 

אתם שלחתם: אביתר, בן כמעט 5, עובד בריכוז מלא על דגם לגו (צילום: רובי מזעקי) 

מהי נוסחת העידוד 

אם את לא מצליחה למצוא את המילים שיעודדו את הילד שלך אך את כן מוצאת את עצמך אומרת מילים יותר כלליות, כמו ״כל הכבוד״, ״אתה אלוף״, ״איזו מדהימה״ ועוד, זה גם בסדר. את עושה את זה כי את רגילה אבל מכיוון שאת מתאמנת בכל יום את משתפרת וככה לבסוף תצליחי. אני רוצה ללמד אותך את הנוסחה שתעזור לך להרחיב את מגוון המילים הטובות (אך הכלליות) שיש ברשותך וכך תוכלי להפוך אותן להרבה יותר בעלות ערך גם עבורך ובעיקר עבור ילדך. זו נוסחה מאד פשוטה ודי לוגית וברגע שאת מחליטה והיצמד אליה ולדבוק בה – יהיה לך ממש קל להגביר את השימוש בה בכל פעם. זו הנוסחה: 

מילה טובה ספציפית + ערך או תכונה או יכולת מסוימים שיש לילד = עידוד אפקטיבי 

תראי, כשאמרת מתוך התלהבות ״כל הכבוד״ (או כל מילת העידוד כללית אחרת שאת כבר מכירה), הייתה לך סיבה מצוינת להתנסח כך. כנראה שראית את הילד שלך עושה משהו לא? תכונה שאת רוצה להדגיש בפניו, למשל. יכול להיות שזה היה ערך שחשוב לך להטמיע והוא אכן נהג לפיו ואולי זו הייתה מיומנות מסוימת שהשתפרה אצלו ואת רוצה שהו ישים לב בעצמו שהוא מתקדם, שהוא משתפר כל הזמן. אל תבזבזי את מה שראית אצלו. חבל להוריד את זה רק לאמירה כללית שאין בה ערך של ממש. זו ההזדמנות שלך לעזור לילד לראות בעצמו את התכונות והמיומנויות והן ימשיכו איתו בכל פעם שתהיה לו התנסות אחרת. עדיף וכדאי שהילד יכיר את כל מה שיש בו, את התכונות שאסף בזמן אימון, וזה עדיף בהרבה על קבלת עידוד רק על התוצאה. 

אתם שלחתם: נטע, בת 4, אופה ומסופקת מכך שהצליחה ללוש בצק (צילום: עדי שבירו גולדברג) 

כאן תמצאי דוגמאות מעשיות לנוסחה של עידוד אפקטיבי: 

• “אתה מדהים בעיני כי המשכת לנסות שוב ושוב, למרות שחשבת שזה היה קשה. הנחישות שלך מאד הרשימה אותי” – עכשיו הילד יודע על עצמו שהוא נחוש. התפקיד שלך כאמא הוא להראות לו כמה שיותר מקומות ומרחבים איך הוא התנהג בנחישות והביא אותה לידי ביטוי.  

• “כל הכבוד! התאפקת בעצמך עד שאסיים את השיחה ורק אז ניגשת אלי והתחלת לדבר איתי – עכשיו הילדה יודעת שהיא יכולה להתאפק. התפקיד שלך בתור אמא יהיה להראות לה כמה שיותר מקומות ומרחבים איך האיפוק ודחיית הסיפוקים שלה מהותיים ובאים לידי ביטוי.  

• “אני רואה שסיימת להכין את שיעורי הבית. אתה ממש חרוץ! היום זה לקח לך רק שעה – עכת הוא יודע שהוא חרוץ ושהייתה לו התקדמות מאתמול. התפקיד שלך, אמא, יהיה להמשיך להראות לו בכמה וכמה מקומות וסיטואציות איך היותו חרוץ באה לידי ביטוי. 

• “כל כך כיף לי כשהחברים שלך באים לכאן. הם כל כך אוהבים אותך כי אתה חברותי וכיף להיות איתך“. עכשיו הוא יכול לדעת שהוא חברותי, מתחשב ונעים לשהות במחיצתו. התפקיד שלך, אמא שלו, הוא להראות לו מתי שרק אפשר איך החברות הטובה שיש בו להציע וההתחשבות שלו באות לידי ביטוי.  

• “הבטחת שתכבי את הטלוויזיה כשתסיימי לראות את הפרק ובאמת מיד עשית את זה בלי שאזכיר לך. את ממש אחראית“. עכשיו הילדה יודעת שהיא אחראית ואפשר לסמוך עליה. התפקיד שלך כאמא יהיה להמשיך ולהראות לה במקומות ומרחבים שונים איך האחריות שלה באה לידי ביטוי כלפי חוץ. 

• “בחרת הבוקר שילוב בגדים מאד מיוחד! יש לך טעם מצוין ומודעות לאסתטיקה“. לאחר המילים האלה הילדה שלך תדע שיש לה טעם טוב. התפקיד שלך, אמא, הוא להמשיך ולהחמיא לה במגוון רחב של מצבים ועיתויים איך הטעם הטוב שלה והאסתטיקה המשובחת יבואו לידי ביטוי גם בעתיד. 

אני מאד מקווה שההמלצות שנתתי כאן שימשו וישמשו אותך לחשוב על העידוד שאת נותנת לכל אחד מהילדים שלך. יהיה לי הכי כיף אם תשתפי אותי כאן, מה עשית עם ההמלצות שלי והאם הן עבדו לך. תודה שקראת.