סוף אוגוסט וגם אנחנו ארזנו חצי בית ונסענו לחופשה משפחתית.
הכנו את הבנות , את הנפש ואת עצמנו לחופשה שיהיה בה הכל מהכל .
והיה בה !
היה בה שמחה , משפחתיות, אושר, אהבה,אנרגיות, כעס,עצבים , חוסר סבלנות .
אבל בעיקר הבנתי בחופשה הזאת איזו זכות זאת.
לעצור , להפסיק את המרוץ לשבוע – עשרה ימים ( הפסקתי לספור תוך תנועה)
ולהיות רק איתם- עם המשפחה שלי!
להנות מהן , לראות כמה הן גדלו, להסתכל מהצד על הכיף שלהן יחד, גם על הריבים(יש המון למידה בריב),
לקבל חיבוק בלי סיבה.
לשמוע סודות.
ללכת לעשות עם אחת מהן קקי בפעם החמשת אלפים ותמיד באמצע או בדיוק שמגיע לי האוכל .
לתת יד לערן וסתם ללכת אחריהן .
לרוץ, להשתולל , לשחות, לישון, לשחק משחקי קופסא, לצבוע , לראות מופעים מוזרים , לעשות צמות,
לפרק צמות, לצלול, לקפוץ , לשחק מחבואים במלון עצום , לאכול 7000 סוכריות על מקל , 400 גומיגם , לצחוק עד דמעות .
לפרק צמות, לצלול, לקפוץ , לשחק מחבואים במלון עצום , לאכול 7000 סוכריות על מקל , 400 גומיגם , לצחוק עד דמעות .
בקיצור … פשוט להיות !!!
בלי טלפונים , בלי הסחות , רק הן ואנחנו.
לא תמיד זה היה קל , ולפעמים עצרנו לדמיין את החופשה הזוגית שלנו בלי הבנות
אבל זה גרם לי לחשוב איך בא לי שהשנה החדשה שלנו תראה.
זה גרם לי להבין שחייבים לעצור גם שלא אוגוסט ולהנות מהן ומהתא שלנו יחד.
זה גרם לי לחשוב כבר על החופשה הבאה.
ובעיקר גרם לי להודות על מה שיש.
וגם על מה שאין .
ולהודות לשלוש הקטנות האלו שמלמדות אותנו כל יום להיות הורים ,
לפעמים ממש אחלה הורים ולפעמים להבין שיש לנו עוד דרך ללמוד ולהכיר יחד איתן.
אז תודה אוגוסט .יש לך גם צדדים טובים.