“אין בעיה, אבא שלך ישמע על זה…”

מה עשיתי כשקפץ לי בגוגל תמונות הסרטון שהילד שלי בן 8 – בהתקף זעם
ואני מצלמת – ומאיימת שאשלח לאבא שלו..

אמאלה!

כמה נבהלתי, התביישתי, לא האמנתי שזה אני שם בסרטון, הילד שלי בוכה, בודד, עצוב, כאוב.
ומה אני עושה? מצלמת? מסריטה – ועוד אומרת לו אני אשלח את זה לאבא שלך.

ברגע הראשון רציתי רק למחוק את הסרטון ולשכוח מהדבר הנוראי הזה,
אם אין תיעוד אז זה לא היה… (לא באמת כן?)

וברגע השני הבנתי שהסרטון הזה הוא הזדמנות ללמידה.
למידה קודם עבורי על הדרך שעשיתי, על חוסר הידע שהיה לי אז.
להסתכל שניה על הילדה שהייתי ולסלוח לה על הטעויות/כישלונות שהיו בדרך.

וגם עבור הילדים שלי גייסתי אומץ וקראתי לילדונצ’יק שכבר מזמן לא ילדונצ’יק, וישבנו לדבר.
לדבר על מה שהיה כשהיה ילד, על הכאב שלו, על ההתנהגות שלי, שעוד יותר החמירה את הכאב שלו.

ודיברנו על הסרטון הזה ועל כמה הייתי רוצה שהוא לא יהיה, כי אני יודעת כמה פוגע הוא, והוא נמצא
גם אם ממש נרצה שהתקופה הזו לא תהיה, היא הייתה. והיא לימדה אותי המון ובזכות התקופה הזו
(כמה שאפשר לומר זכות) הבנתי שאני רוצה הורות אחרת. שאני רוצה ללמוד, להבין, להיות שם בשביל
הילדים שלי עם ידע, עם רגש, עם ההכי טוב שאני יכולה. ובחרתי להשקיע במערכת היחסים שלי איתם.

והינה עכשיו זה שאני יכולה לשבת איתו ולהיות בטוחה בקשר שלנו בפתיחות
ובחוסר שיפוטיות שיש בשיחה הזאת, רק מחזק בי את הדרך..

וביקשתי סליחה, וכאב לי לראות את ההתמודדות שלו..
אבל אם נישאר שם במה שהיה, לא נוכל להתקדם.
נישאר עם כאבי הלב, נשאר עם האשמה וההלקאה.
ואם נעצור רגע, נסתכל על העבר. נלמד ממנו – אז עשינו משהו מועיל..

וכשישבנו שם, ודיברנו, והעמקנו.
ופתאום הסתכלנו על השנים האחרונות,
הבטנו אחורה- והתגלה לנו בית מזווית חדשה ונעימה
וראינו בית ללא עונשים, בית שיש בו שיח,

בית שיש בו שיתוף פעולה,בית שיש בו תקשורת,
זה היה רגע של סליחה, של השלמה
ושהדרך שעברנו הייתה מדוייקת לנו – מדוייקת לי בתור אמא שלו
ומדוייקת לו בתור הבן שלי.

והסיכום שלו לשיחה היה:
פעם התנגדתי, מה זה בית ללא עונשים? מה זה בית בלי גבולות?
מי ישמע מה ערכים משפיעים.
היום בעצירה הזו – ובמבט לאחור
אני מבין שבית שמתנהל על ערכים, על כבוד,
על הדדיות – זה לא אומר בית שההפקרות חוגגת בו.
זה היה רגע מעצים, מרגש!
ואני יודעת שאפשר!

אין מושג של ‘מאוחר מידי’.

כשאנחנו עוצרים להסתכל על העבר ממקום של למידה, ממקום של מה
למדתי ממה שהיה ומה אני משנה, אני מגלה את הדרך, את הבנייה שהייתה פה!

וזה תהליך – שעשינו כולנו יחד

ונמשיך עוד לעשות..