אני עדיין זוכרת את החג הזה ששכחו שאני לבד

תגידי אמא,

את מכירה את ההרגשה הזו שאומרים לך איזה שהיא מילה, ובשבילך המילה היא טריגר להצפה של כל הכאבים שלך,
לזה שאת רק רוצה לברוח, לא להיות במקום, לשכוח, להדחיק.

ככה היה אצלי חגים.
ראש השנה, יום כיפור וסוכות.

כל פעם שאנשים התכוננו ושמחו לקראת החג עם קניות, אוכל, הרצאות ושיעורים.
בשבילי זה היה רגעים שאני לא רוצה להגיע אליהם, שאני מפחדת מהם, שאני לא יודעת מה יהיה השנה.

יהיה לי מקום להיות?
יהיה לי מקום להתארח?
אני אהיה לבד או שאני אהיה מוקפה בחברות ומשפחה?

הכנה לחג, קניות מבחינתי זה הכנת מזוודה לארי ודודי שיטוסו לאבא שלהם
ואני אשאר פה לבד , מסכנה ועצובה.

עברו שנים והיום כשהכלים של אמא מאמנת מלווים אותי בחיים

אני יודעת שאפשר גם וגם.

ושזה אנושי ואפילו כדאי להרגיש הכל,

אני יכולה גם לשמוח, להתרגש, להתלהב להתכונן לקראת החג,

וגם שיהיה בי תחושת פספוס, עצב, החמצה על זה שהילדים שלי או של קובי לא יהיו איתנו

לקח לי הרבה שנים ללמוד איך אפשר לחיות עם הגם וגם הזה.

והיום אחרי שהתאמנתי ואני מתאמנת כל יום מחדש.

אני יודעת שזה אפשרי!

ובדיוק לרגעים האלה שאת לבד, ואולי את לא ממש לבד, את מוקפת משפחה אבל הילדים שלך לא איתך.

הכנתי עבורך את המדריך המצורף, שיתן לך אולי אפשרות רגע להצליח לעבור את החגים האלה

קצת יותר בטוב.

באהבה,

ינטי.