הפעם הראשונה שנשארתי איתו לבד

הפעם הראשונה שנשארתי איתו לבד.
שבוע אחרי לידה.
מבולבלת, חוששת ועייפה מאוד.
לא בטוחה מה עושים יום שלם עם תינוק קטן שרק יונק ומעט ישן.
והרבה בוכה.
ואני בוכה איתו.
חיכיתי לו וציפיתי לו כל כך. ועכשיו, חסר לי הבטחון, היציבות והשגרה שלי.
מה יהיה המשך היום? מה נעשה? איך אתמודד?
ומתי הוא יחזור מהעבודה ושוב ארגיש איזושהי הקלה? שיש עוד מישהו איתי…

זו הפעם הראשונה שאני והוא היינו לבד בבית.
זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי אמא לניו בורן.

הפעם הראשונה שהוא בכה בלי הפסקה כמעט כל אחה”צ.
הפעם הראשונה, דווקא לפני כולם בגינה.
ואין לי מושג על מה.
רציתי לעזור לו. דיברתי ודיברתי.
וכלום. שומדבר.
ישב, עמד, רקע ברגליים וגם קצת עליי.
ושוב, אני מדברת. והטונים עולים.
כמעט כבר נעלמת לו. רק כדי שיבין שצריך לזוז. ולחזור הביתה.
הרגשתי חסרת אונים למשך דקות ארוכות שהרגישו כמו נצח.
לא הבנתי מה קרה.
ועוד יותר נורא, לא הבנתי אותו בכלל. וגם אותי.
נהרות של אשמה הציפו אותי.
איך זה שאני לא יודעת מה לעשות ואיך להרגיע את הרוחות הסוערות?

זו הפעם הראשונה שפגשתי במופע הזה. טנטרום.
זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי אמא לילד בן שנתיים וחצי.

הפעם הראשונה שצלצלו מבית הספר.
שהוא משתולל, ואי אפשר לעצור אותו.
הפעם הראשונה שבכלל לא ידעתי מה עושים? ואיך אני מגיבה?
חיכיתי שיחזור.
חשבתי איך אני רוצה להתחיל את השיחה.
ובסוף, רק צעקתי.
והוא נבהל.
וגם אני.
נבהלתי, הופתעתי, הכעס צבע את כולי.
לא באמת הצלחתי לשמור על קור רוח כמו שרציתי.
חשבתי שאצליח להכיל, להקשיב, להבין אותו אפילו.
אבל לא. בדיוק ההיפך.
אני לא למדתי מזה כלום ובטח לא הוא.

זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי עם המורה כזו שיחה.
זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי אמא לילד בן שבע.

אִמָּהוּת.
אנחנו מתחילות להיות אמהות כבר מרגע 2 הפסים על המקלון,
או בבדיקת הדם המיוחלת שמבשרת שעוד מעט זה יקרה.
ואנחנו מתכוננות אליה. ובכל זאת, בהרבה מובנים האִמָּהוּת היא דבר נרכש ונלמד.
הביטחון כיצד לטפל בתינוק מתחיל להתפתח עם הזמן, כאשר אנחנו כבר מיומנות ברזי העניין.
ובהמשך החיים, כשהתינוק כבר הופך פעוט וגדל להיות ילד עם רצון חופשי,
ואנחנו נתקלות באתגר- זה מבלבל בהתחלה, יש חוסר בטחון אפילו באיך נכון להגיב או להתמודד.
ומהמקומות האלו אנחנו לומדות, צומחות.
הם גדלים, משתנים, ואנחנו יחד איתם.
אוספות עוד כלים בדרך אל תוך הסל שלנו.
והאִמָּהוּת שלנו משתכללת ומתפתחת עם כל מפגש מול אתגר, תובנה,
התייעצות או אפילו שיחה עם חברה טובה.

אמא,
זכרי שאת בפעם הראשונה אמא.
לילד בן שבע
לילדה מתבגרת בת 9
או לתינוק צעיר שמתחיל ללכת.
בפעם הראשונה.

מותר לך לטעות. מותר לך גם לעצור ולחשוב רגע לפני.
ומותר ואפילו רצוי גם לבקש סליחה אם טעית ואת מתחרטת.
הפעם הבאה ככל הנראה תיראה אחרת. ככל הנראה לא מושלמת.
רוצה להגיע אליה בטוחה יותר? בואי ונמצא את הדרך ואת הכלים שיתאימו לך ולכם.